נחמיה כהן

בן שלום ושושנה, שעלו לארץ מתורכיה בסוף מלחמת-העולם הראשונה. נולד ‏ ביום כ"ה בניסן תש"ג (30.4.1943) בירושלים. שם סיים את לימודיו היסודיים ‏ בבית-הספר "בית הכרם", ולאחר מכן למד בבית-החינוך וסיים את לימודיו ‏ התיכוניים. בשעות-הפנאי אהב להאזין למוסיקה מעל תקליטים וכך הפך ‏ לאספן של תקליטים. אהב קריאת ספרים - ובמיוחד ספרות צבאית ‏ והיסטוריה צבאית.‏ בנובמבר 1961 גויס לצה"ל והתנדב ליחידת-סיור של הצנחנים. ביחידה זו עבר ‏ את כל תקופת השירות הסדיר. לאחר-מכן נשלח לקורס קצינים מטעם ‏ יחידתו, והוא סיים אותו באוגוסט 1963 בהצטיינות. אז חזר ליחידתו בדרגת ‏ סרן ושירת בה עד פברואר 1967, כשעבר שוב לצנחנים כסגן מפקד-פלוגה.‏ השתתף באופן פעיל במלחמת ששת הימים בדרגה זו ועם נפילת מפקדו קיבל ‏ נחמיה את הפיקוד לידיו והוביל את אנשיו לקרב שנערך ליד חירבת זיתון ‏ באיזור עזה, כשהוא נמצא בזחל הראשון שחדר לשטח ההוא למרות אש-‏ האויב שניתכה עליו - ובאותו קרב, ביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל. ‏ הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. הוא זכה ‏ לשני ציונים לשבח ולכמה מכתבי-הערכה על פעולותיו הבטחוניות. הרמטכ"ל ‏ התבטא פעם כי אין הוא מכיר קצין מעולה כל כך בעל הישגים מרשימים כל ‏ כך שתרם לבטחון המדינה כמוהו.‏ חבריו, מפקדיו ופקודיו הקימו לזכרו מועדון-נוער בירושלים הנקרא "בית-‏ נחמיה". בין השאר הונצח שמו ב"ספר הצנחנים של מלחמת ששת הימים" ‏ ובספר "מלחמת ארבעת הימים של פיקוד הדרום".‏ כהן נחמיה, יהי זכרו ברוך.‏