אמנון לביא

בן צבי וארנה. נולד ביום כ"ה באדר תרצ"ז (8.3.1937) בקיבוץ שריד. ילד רגיש ‏ היה ובעל-דמיון. ער לכל המתרחש בעולם ובקרב עמו ומתוך עניין זה היה ‏ מרבה לקרוא בעיתונים. מקטנותו נתבלט באומץ-לבו: בכל טיול התנדב להיות ‏ בין הראשונים למילוי משימות קשות ואגב-כך לעזור לכל נחשל וחלש. בעיקר ‏ התגלה הדבר בשעת מצור הבריטים על המשק‎;‎‏ אז פרצו אמנון וכמה מחבריו ‏ את ההסגר, חמקו מן הבית, עקפו את משמרות החיילים וחשו אל משקם ‏ הקטן להאכיל שם את בעלי-החיים. סיים י"ב כיתות בבית-הספר ובמוסד ‏ החינוכי שבקיבוצו. היה מדריך בתנועת "השומר הצעיר". חבר טוב היה ‏ לחניכיו ויחד עם זה לא היה מן הוותרנים בדרישותיו מהם, כי הוא עצמו ‏ שימש להם מופת ודוגמה. הוא הכיר וידע כי לא די לו לאדם ביכולת, שכן יש ‏ לצרף לתכונה זו מאמץ ומעש - ואלה מביאים לידי הישג בחיים. ספורטאי ‏ מעולה היה אך בין שאר "משחקים" הצטיין בעיקר בשחמט.‏ עם סיימו את לימודיו, בנובמבר 1954, גויס לצה"ל ואף זכה לענוד כנפי-צנחן. ‏ גם בשירות היה צמא-דעת ושאף ללימודים, כפי שיעיד מכתבו האחרון הביתה ‏ ‏(שנכתב ארבעה ימים לפני נפלו), בו הוא מבקש ספרי-קריאה וביניהם אף ‏ ‏"ספר רציני של לימוד מתמטיקה". מפקדיו העריכוהו, כי את הכל עשה ‏ במסירות. האימונים אמנם היו "חדגוניים", כפי שהוא תיאר אותם, אך במשך ‏ כל ימי-שירותו, בהתגעגעו להיות בבית ולחזור לעבודה ברפת, ידע כי עליו ‏ למלא את חובתו במלואה ואמר: "עלי לעבור זאת - ויהי מה!"‏ ביום י"ג באלול תשט"ו (31.8.1955) נפל בפשיטה על משטרת חאן-יוניס - והוא ‏ בין ראשוני הפורצים, תפקיד שהיה ראוי לו כחייל מצטיין. הובא למנוחת-‏ עולמים בבית-הקברות במשק שריד. חוברת בשם "אמנון" הופיעה לזכרו. ‏ במוסד החינוכי של שריד הוקם "בית-אמנון", הכולל אולם-קריאה ועיון לחניכי ‏ המוסד וגם ספריה פדגוגית לחניכים ולמורים כאחד. כן הוקמה בבית מפ"ם ‏ החדש, אשר בקרית-חיים המערבית, ספריה על-שמו ולזכרו - והיא ספריית-‏ השאלה לילדים ולמבוגרים. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות ‏ הצנחנים".‏ לביא אמנון, יהי זכרו ברוך.‏