דן לנדאו

בן מיכאל וברטה. נולד ביום א' באלול תש"ז (17.8.1947) בפתח-תקוה. הימים ‏ היו ערב מלחמת-הקוממיות ושנת-חייו הראשונה הייתה קשה בגלל מטר ‏ הכדורים בסביבה והעדר האב מן הבית לשם מילוי תפקידיו הצבאיים. בכל ‏ זאת גדל מיכאל כילד שקט ובלתי-עצבני. הוא היה מוכן לעזור תמיד לכל ‏ דורש. בקטנותו התבלט בכושר מנהיגות וככל שגדל היה הפוסק בויכוחים בין ‏ חבריו. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "הס" בחולון ולאחר-מכן בבית-‏ הספר התיכון על-שם קוגל במקום, כי בחולון התגוררה משפחתו. תלמיד טוב ‏ היה, מקובל על מוריו ואהוב על חבריו. תחביבו העיקרי היה ספורט והיה ‏ עוסק בו בהתלהבות מרובה: תחילה במשחקי-הכדורסל ואחר-כך בריצות ‏ למרחקים ובהרמת משקלות וזכה בכמה מדליות זהב וכסף. סגן-אלוף משה ‏ קליין ז"ל, אשר נפל במלחמת ששת הימים, גר בשכנות והיה ידיד טוב של ‏ המשפחה‎;‎‏ הוא שירת בצנחנים וסיפר לדן אגדות וסיפורי-גבורה והכניס ללבו ‏ שאיפה להיות צנחן, עד כי בגיל י"ד, כאשר ביקר במחנה הצנחנים, חזר מלא ‏ התפעלות ואז בשלה החלטתו ללכת בדרך משה אשר העריץ.‏ כאשר סיים את בחינות-הבגרות גויס לצה"ל, באוגוסט 1966, והתנדב ‏ לצנחנים. אחרי הטירונות עבר קורס מ"כ. הוריו התנגדו בתחילה להתנדבותו ‏ לחיל זה, כי שנתיים קודם לכן גילו הרופאים ליקוי בלבו. כאשר הודיעו לו ‏ ההורים על התנגדותם אמר כי לא ישוב הביתה לעולם אם יעשו איזו פעולה ‏ להוציאו מחיל הצנחנים. טבילת-האש הראשונה שלו הייתה מיד עם סיום ‏ הטירונות כאשר השתתף בפעולת-התגמול בכפר סמוע במקום לצאת לחופשה ‏ כמצופה. לאחר-מכן נפצע בהיתקלות עם מסתננים בגבול הצפון. באופן זה ‏ חיפש אתגרים חדשים ותפקידים קשים וכך התקדם לאט לאט. במלחמת ‏ ששת הימים השתתף בפלוגת המ"כ שנלחמה על מוצב עלי מונטר וכבשה ‏ אותו‎;‎‏ שם נפלו טובי חבריו. לאחר-מכן הועלה לרמת-הגולן והשתתף גם שם ‏ בקרבות המרים. לשמחת הוריו חזר הביתה אך היה עצוב ומדוכא ממראות-‏ המלחמה ומן הזכרונות על חבריו שנפלו‎;‎‏ כן ביקר את חבריו הפצועים. לאחר ‏ המלחמה עבר קורס מפקדים (שאינם קצינים) של תול"רים והיה מפקד שני ‏ צוותי תול"רים‎;‎‏ הוא התכונן לצאת לקורס קצינים. בצאתו לאימונים ובנסוע ‏ הג'יפ בשטח הררי ליד זכרון יעקב והוא יושב ליד הנהג - התהפך הג'יפ ‏ וכתוצאה ממכת קנה-התותח מצא את מותו.‏ זה היה ביום כ"א באלול תשכ"ז (26.9.1967). הוא גם לא זכה לשאת לאשה את ‏ חברתו-לחיים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. את ‏ שאיפותיו ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למטראולוגיה ‏ לא זכה להגשים.‏ לנדאו דן ("דני", "דנצ'יק"), יהי זכרו ברוך.‏