ישעיהו מילר

בן שלום וחוה. נולד ביום י"ח בסיון תש"ה (30.5.1945) בראשון-לציון. הוא ‏ למד בבית-הספר היסודי "חביב" בראשון-לציון ובבית-הספר התיכון המקצועי ‏ בחולון, שם למד את מקצוע המכונאות. בשעות הפנאי היה מרבה בקריאת ‏ ספרים מכל הסוגים - ספרות יהודית וספרות כללית גם יחד. הוא היה בעל-‏ שיחה מבריק והתמצא בשטחים רבים - בספרות, בהיסטוריה, בתנ"ך, ‏ בפסיכולוגיה ובפוליטיקה.‏ הוא גויס לצה"ל באוקטובר 1963, הצטיין כחייל נאמן ומוכשר מאוד ובחודש ‏ אפריל 1966 הצטרף לצבא-הקבע. ביום י"ז בשבט תש"ל (24.1.1970), נפל ‏ רב סמל ישעיהו בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ‏ הצבאי בראשון-לציון.‏ מפקדו ספד לו על קברו וסיפר על שלוש השנים בהן הכיר את ישעיהו. ‏ לראשונה הכירו בתרגיל חטיבתי - ובתרגיל זה עמד מיד על תכונותיו - כוח ‏ הרצון העז, המסירות והשקידה בעבודה. "אחת מתקופות השירות הטובות ‏ והנעימות הייתה לעבוד עם אדם וחייל כמילר". אמר מפקדו. הוא פירט את ‏ תכונותיו ומעלותיו של ישעיהו, כפי שהתגלו במשך התקופה ששירתו יחד ‏ והעלה על נס את הגינותו, חריצותו ונאמנותו כאדם וכחייל. ישעיהו לא נרתע ‏ מהתנדבות לביצוע כל משימה, במסגרת תפקידו, גם אם לא הייתה לרוחו, ‏ ותמיד היה מבצע את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר. המפקד סיפר כי הוא ‏ היה בא לבקר אצלו ביחידות שעבד בהן, במוצבים בבקעת-הירדן ובעמק ‏ בית-שאן, במשך שעות רבות ביום ובלילה, עד הרגע שכל הציוד שהיה מופקד ‏ עליו היה כשיר במאה אחוז. בכך שימש ישעיהו מקור עידוד לחייליו ונטע בהם ‏ ביטחון, רצון ומרץ לעבודה. אמר המפקד: "בהכנה לקראת פעולות מבצעיות ‏ היה מתחנן ומבקש שאשלח אותו יחד עם הלוחמים. תמיד ראה את ייעודו ‏ בצבא ביחידה קרבית וחלום חייו היה להשתתף לפחות פעם אחת לפני לכתו ‏ לקורס קצינים. ואכן בפעולה זו נועד לו תפקיד בו יוכל סוף-סוף להשתתף ‏ בפעולה קרבית יחד עם הלוחמים בשורה הראשונה. בגמר הפעולה ולאחר ‏ שהלוחמים חזרו, נשאר הוא, כהרגלו, אחרון - לראות ולבדוק שכל הרכב ‏ שצריך לחזור הביתה יגיע כשיר ללא תקלות בדרך. למזלנו הרע בגד בנו הגורל: ‏ הרכב הגיע, אולם מילר לא חזר. מילר לא הגיע אלינו ולא הצליח לספר את ‏ אשר רצה לספר, על מעללי הפעולה, כפי שהבטיח לאחד מחבריו בשעת ‏ הקרב - -"‏ מילר ישעיהו ("שייקה"), יהי זכרו ברוך.‏