משה מימון

בן חואטי ופלילה. נולד בשנת תש"ג (1943) בעיר גבס, אשר בטוניסיה. אחרי ‏ שסיים את לימודיו בעיר מולדתו בחוץ-לארץ עלתה המשפחה לארץ בשנת ‏ ‏1956 ובקיבוץ גברעם למד בבית-הספר התיכון החקלאי. בגיל ט"ז עזב את ‏ הקיבוץ ועבד שנה ב"תנובה". היה ספורטאי והשתייך ל"הפועל" בעפולה, בה ‏ שיחק בנבחרת הכדורגל. בשעות-הפנאי אהב לקרוא ותחביבו היה צילום של ‏ בעלי-חיים ונוף.‏ גויס לצה"ל בפברואר 1961, התנדב לחיל-הצנחנים והיה רב-סמל בו. אנשיו היו ‏ קרובים לו, סיפרו לו את כל בעיותיהם כי הוא ראה את עצמו אחראי למהלך ‏ החים השוטף של פלוגתו ובסיפוק צרכיה ראה את ייעודו. היו לו כמה מגעים ‏ עם האויב אשר קדמו למלחמת ששת הימים והכינו את החבורה להתמודדות ‏ הגדולה וביניהם גם פעולת סמוע. מפקדו ניסה לשדל אותו לקבל את תפקיד ‏ הרס"ר של הגדוד, אלא שהוא לא רצה בכך, כי הוא פחת פן לא תובן דרכו ‏ המיוחדת בעבודה וכתוצאה מזה ייאלץ להתנגש עם אנשים. הפלוגה נראתה ‏ בעיניו כממלכה שכולה שלו והכל הבינו אותו: גדוד הוא עניין גדול, יש הרבה ‏ נותני הוראות ומי יודע אם לגבי כולם תמיד רק טובת העניין לנגד עיניהם. ‏ הוא נטה להיכנס לתפקיד רק לתקופת נסיון אך המפקד ראה בו נכס שאין ‏ להפסידו כי אין אדם יותר מתאים ממנו, כי כל מי שהכיר אותו מצא בו את ‏ השילוב הנכון של התכונות הנדרשות - יושר-לב, נאמנות לאנשיו ולמפקדיו, ‏ הזדהות מוחלטת עם התפקיד, חוש צדק, אומץ-לב ועוד כאלו וכאלו תכונות.‏ רק לאחר נופלו הועלה לדרגת רס"ר. הוא מצא את מותו ביום הראשון ‏ לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), כקילומטר אחד אחרי צומת חירבת ‏ דרג' שברצועת עזה, בהיותו פצוע בתוך זחל"ם כתוצאה מפגיעה ישירה של ‏ פגז-טנק בשעה שניסה לחלץ פצועים אחרים שהיו בזחל"ם. הובא לקבורה ‏ בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי בעפולה.‏ שמו הונצח בחוברת שהוציאה פלוגת ההנדסה בעוצבת "ברק".‏ מימון משה ("מרז'אן"), יהי זכרו ברוך.‏