ניסים אוחיון

ניסים (מקסים), בן רחל ודוד, נולד ביום כ"ה בניסן תשט"ו (17.4.1955) ‏ בקזבלנקה שבמרוקו, ועלה עם משפחתו ארצה בתחילת שנת תש"כ (אוקטובר ‏ ‏1959). הוא למד בבתי-הספר היסודיים "וייצמן" ו"הערבה" בחולון ולאחר-מכן ‏ סיים את לימודיו בבית-הספר "אורט" בחולון, במגמת המסגרות והיה למבלטן ‏ ולמסגר מיכני. מורהו מעיד עליו, שהיה תלמיד שקט שלא ביקש, כשאר ‏ חבריו, את ההתפארות החיצונית ואת ההתבלטות המלאכותית. חריצותו ‏ ודייקנותו בעבודה, תפיסתו הטכנית ויכולתו ליישם את התיאוריה במעשה, ‏ זיכתה אותו בהערכה עמוקה בקרב כל מוריו. הוא היה גבה קומה ועדין נפש. ‏ היו בו יושר פנימי, כנות כלפי חבריו וכנות כלפי עצמו, ויחסו לחיים היה יחס ‏ של כובד ראש. הוא היה בן מסור להוריו, מסייע לשכניו ואוהב את הבריות.‏ ניסים גויס לצה"ל בתחילת מאי 1973 והתנדב לחיל-הצנחנים. הוריו ביקשו ‏ להניאו מכך, אך הוא דחה את בקשתם זו. "אם ינהגו כך כל ההורים - מי ילך?" ‏ אמר להם. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה ניסים במרחב שלמה, בדרום ‏ סיני, ושם לחמה יחידתו בחיילי הקומנדו המצריים, שנחתו שם וניסים פגע ‏ בכמה מהם. משם הועבר לאבו-רודס. ‏ ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), נהרג בהפצצת מטוסי-האויב. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, שלושה ‏ אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.‏ מפקדו מעיד עליו, שהיה חייל טוב וחבר נאמן לאנשי יחידתו ומסור למפקדיו. ‏ הוא היה בעל כושר גופני מעולה ומקלען טוב, "אשר פרץ תמיד קדימה עם ‏ הראשונים".‏ הוריו נטעו חורשה לזכרו‎;‎‏ בית-הספר "הערבה" הקדיש לזכרו לוח זיכרון בפינת ‏ ההנצחה שבבית-הספר.‏ אוחיון ניסים, יהי זכרו ברוך.‏