ניסים מקמל

בן צבי (סאלח) ושלומית (נג'יה). נולד ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948) ‏ בבגדאד, בירת עיראק. בשנת 1950, עם מתן האות לעליית יסודי בבל לארצם, ‏ יצאה משפחתו בדרך לארץ והגיעה אליה עם נסים והוא אז בן שנתיים ‏ ומחצה. המשפחה התגוררה בכפר-גנים שבפתח-תקוה. שם למד בבית-ספר ‏ יסודי ולאחר-מכן המשיך בבית-הספר התיכון המשותף בקיבוץ דפנה, אך בלבו ‏ החליט שלא יחזור העירה בסיימו את לימודיו התיכוניים, כי העדיף את החיים ‏ שבקיבוץ על פני החיים העירוניים. לאחר התייעצותו עם הוריו וקרוביו יצא ‏ לקיבוץ מנרה - ושם מצא את מקומו וגם התאקלם יפה במקום. הוא רכש לו ‏ ידידים בין חברי-הקיבוץ הוותיקים. שם גם סיים את לימודיו התיכוניים ‏ שהתחיל בקיבוץ דפנה.‏ אך עד כה ועד כה הגיע נסים לגיל-הגיוס ובנובמבר 1965 גויס לצה"ל כי הוא ‏ אהב את המולדת וההגנה עליה. מעשיהם של החבלנים בקרב האויב לא נתנו ‏ לו מנוח וכצנחן היה לו סיפוק רב בנטילת חלק בפעולות-תגמול, בפשיטות ‏ הצבא ובקרבותיו, שכוונתם הייתה להרתיע את התוקפנים, כי נסים לא היה ‏ מסוגל לשבת באפס מעשה ובחיבוק ידיים. הצבא הטביע בו חותם של רצינות ‏ אך בכל זאת הייתה הבדיחה מצויה בפיו תמיד. הוא שמח לקראת כל פעולה ‏ ולא היה מוכן לוותר עליה אף פעם אחת, כי בטחון המדינה ואזרחיה לא היה ‏ הפקר בעיניו ודרכו בצבא מתוך אחריות ותעוזה בימי קרבות הייתה ידועה בין ‏ קרוביו ומיודעיו. כעבור מספר חודשים צריך היה לשוב למשק מנרה, שבו היה ‏ חבר, ועמד להימנות שוב עם הבונים, החורשים והנוטעים. הוא אהב את ‏ החיים, את המקום שאליו השתייך ואת הענף שבו עבד - גם בימי שירותו היה ‏ בא במדיו כדי לראות את הנעשה במשק ובפרדס.‏ אך את יום שובו לחיות בו, להשתתף בעבודה ובחיי-החברה שבו, לא זכה ‏ לראות, כי ביום כ"ז באייר תשכ"ח (25.5.1968), בהיתקלות עם חוליית חבלנים ‏ שחדרה מירדן, בגשר מנדסה שבבקעת הירדן, נפל נסים בקרב. הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות בפתח-תקוה. אחרי נפלו יצאה לאור בקיבוץ מנרה חוברת ‏ לזכרו בשם "נסים".‏ מקמל נסים (אדמונד) , יהי זכרו ברוך.‏