איתן מרקל

בן משה ומרים. נולד ביום ה' בכסלו תש"י (26.11.1949) בנהריה והתחיל ‏ ללמוד בבית-הספר היסודי על-שם רמז בעיר, אך כאשר עברה משפחתו ‏ לסביון, נכנס ללמוד בבית-הספר היסודי בגני-תקוה. החל מכיתה ז' למד ‏ בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב. הוא היה חבר בתנועת "הצופים" ‏ בסביון ובאגודת הספורט "הפועל" בפתח-תקוה. הוא ניחן בחוש הומור מיוחד ‏ במינו, שובבני ועוקצני ובטיולים התבלט תמיד במצב רוחו העליז. המורים ‏ בגימנסיה אהבוהו מאוד - ובייחוד המורים להתעמלות. הוא היה מלא מרץ ‏ ופעלתנות ומצא זמן לנגינה בגיטרה (ג'אז) ולפעילות ספורטיבית (משחק ‏ הכדור-יד). כן אהב לעסוק בעבודות-יד. בכיתתו לא התבלט כמנהיג ולא ריכז ‏ סביבו "עושי-דברו". הוא היה נאמן לחבריו והיה מוכן תמיד לעשות למענם. ‏ לפני גיוסו לצה"ל ערך טיול באירופה עם חברו מסביון.‏ מחנכתו בתקופת לימודיו בשלוש הכיתות העליונות ספרה על איתן, אחרי ‏ שנפל, שהוא היה נער שאפשר לסמוך עליו ולצפות ממנו מעשה-גבורה, כפי ‏ שעשה כעבור זמן. היא סיפרה כי תמיד הצטיין ברגש אחריות כלפי אחרים ‏ וכאשר היה חבר שלו נענש היה איתן מבקש לסנגר עליו, גם אם העונש היה ‏ מוצדק, ואפילו היה מסתכן בגרימת נזק לעצמו. הוא היה ידוע כמגיש "עזרה ‏ ראשונה" לחבריו ובטיולים של בית-הספר בדרכים קשות היה מוכן לסייע לכל ‏ כושל וליטול ממנו את תרמילו. מורתו אמרה עליו: "זהו החומר הטוב שלנו. ‏ בחורים כמותו שומרים עלינו - - -". מנהל הגימנסיה "הרצליה" ציין: "באחד ‏ הטיולים הקשים בנגב הלך במשך כל הטיול צמוד לחברו הצולע ועזר לו ללא ‏ ליאות. הוקרנו והערכנו את מסירותו לתפקידו ואת חברות-האמת שלו". ‏ המנהל מספר עוד ברשימתו כי שעה שהלך במאסף עם איתן נזדמן לו לשוחח ‏ עמו ו"שוחחנו על בעיות החברה במקום מגוריו, על הנוער, על הטיולים, על ‏ דא ועל הא - - - בטיולים נופלות, כידוע, המחיצות בין מורה לתלמיד ובאה ‏ התקרבות ביניהם, שכל מחנך שואף אליה".‏ איתן גויס לצה"ל בנובמבר 1967. אמנם היה בדעתו להצטרף לחיל-האויר, כי ‏ בנעוריו היה גדנ"עי אויר ועסק בבניית טיסנים, אבל לבסוף התנדב לשרת ‏ בחיל-הצנחנים. הוא עבר קורסים שונים - לרבות קורס מ"כים וקורס קצינים.‏ הגיע לדרגת סגן משנה. בתקופת קורס הקצינים התבגר מאוד והיה מאושר ‏ כשנתמנה מ"מ של טירונים. תמיד פעם בו רגש אחריות לחינוך צעירים והוא ‏ שאף להפכם לחיילים ולצנחנים - בכך ראה את ייעודו.‏ הוא נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט' בטבת תש"ל (18.12.1969), והובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסביון. לאחר נפלו הועלה לדרגת סגן.‏ מפקדו סיפר על קברו, כי בהישמט רימון מידי אחד הטירונים הפיל עצמו איתן ‏ על הרימון ללא היסוס ומצא את מותו, בהצילו את חבריו ממוות בטוח. כך ‏ היה נאמן לעצמו ולדרכו בחייו הקצרים. מפקד הצנחנים כתב למשפחה ‏ במכתב תנחומים: "איתן, אשר קיבל את חינוכו הצבאי בצנחנים, פעל ועשה ‏ את שלמדוהו מפקדיו - לשמור בראש ובראשונה על חיי פקודיו - - אהוד ‏ ומקובל מאוד היה על חבריו, הצטיין בכושר מנהיגות ומסירות ושימש כדוגמא ‏ אישית ללא דופי. אהב לעזור לכל והיה ראש ליוזמים ולמבצעים. איתן היה ‏ בן-אדם שבמחיצתו אהבו חבריו להחליף דעה ולשוחח על כל נושא - - אני ‏ מאמין, כי בזכות מפקדים כאלה יוכל צה"ל לגבור על כל אויביו. בזכות ‏ בחורים כאלה מתקיימת ותתקיים מדינת ישראל".‏ אחרי שנפל יצאה לאור חוברת לזכרו בשם "איתן".‏ מרקל איתן, יהי זכרו ברוך.‏