אלדה סלומון

בת דניאל וג'ויה. נולדה ביום כ"ז באייר תשי"ב (22.5.1952) ביפו. למדה ‏ בבית-הספר "שבטי-ישראל" ובבית-הספר התיכון "אשכולות" בעיר מגוריה. ‏ היא הייתה נערה חיננית וחברותית וידעה להתיידד ולהתחבב על הבריות. היא ‏ הייתה גם בת אוהבת ומסורה. לא היה קץ לאהבתה לבני ביתה וגם כשהייתה ‏ מרוחקת מהבית השתדלה תמיד להתקשר כדי לדעת מה שלומם. היא דאגה ‏ כאם לאחיותיה ולאחיה, ולאמה הייתה אלדה לא רק בת אלא גם חברה טובה ‏ וידידת נפש. האם נהגה לשוחח עמה על כל נושא שבעולם ולספר לה כל דבר ‏ המעיק על לבה.‏ אלדה גויסה לצה"ל במחצית אפריל 1970. היא שירתה כפקידה גדודית ביחידה ‏ קרבית והייתה חיילת למופת. היא עשתה את המוטל עליה במסירות ‏ ובאחריות וזכתה להוקרתם ולאהבתם של חיילים ומפקדים. החיילים בגדוד ‏ נהגו לספר לה על בעיותיהם ואלדה הקשיבה להם באהדה ובהבנה ועזרה להם ‏ ככל יכולתה.‏ ביום ד' באב תשל"א (26.7.1971), נפלה סמלת אלדה בעת מילוי תפקידה ‏ ברמת-הגולן. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.‏ אחרי מותה הספיד אותה מנהל בית-ספרה והעלה על נס את תכונותיה ‏ המצוינות, את היותה תלמידה ממושמעת ומנומסת, אחראית בכל מעשיה ‏ וחברה טובה.‏ סלומון אלדה, יהי זכרה ברוך.‏