שמחה ספיר

בן נחמן ואסתר. נולד ביום י"ט בתשרי תשי"א (30.9.1950) בנתניה. למד בבית-‏ הספר העממי "בארי" ובבית-הספר התיכון ע"ש טשרניחובסקי - שניהם ‏ בנתניה. שמחה היה תלמיד טוב מאוד ובכיתה י"ב אף קיבל את פרס "התלמיד ‏ המצטיין של השנה", שהוענק בבית-ספרו. אך, כפי שהתבטא מחנכו, היה זה ‏ יותר בשל היותו אדם נפלא. הוא אהב מאוד מוסיקה וניגן בחלילית, ‏ במפוחית-פה ובגיטרה. פעמים, בשעות בדיחות-הדעת ניגן במפוחית-פה ‏ וגיטרה גם יחד. את הנגינה בחלילית ובמפוחית למד בעצמו ואילו על גיטרה ‏ למד לנגן בקונסרבטוריון למוסיקה בנתניה.‏ מלבד מוסיקה אהב מאוד את הספורט ובעיקר את הענפים שפיתחו את חוסנו ‏ ואת כושרו הגופני. הוא התמיד בפעילות ספורטיבית כל ימות השנה, ברחיצה ‏ בים בימי החורף הקרים, או בריצה ובהרמת משקולות, בחוג שפעל ‏ בבית-הספר לפני שעות-הלימודים. כילד לא ויתר על שום נסיון בתחום ‏ הספורט והיה חבר גם בקבוצת כדורגל וגם המועדון השיט "זבולון". אך כל ‏ הפעילות הענפה הזאת לא פגעה במאומה בהצטיינותו בלימודים. הוא היה ‏ סמל לנפש בריאה בגוף בריא. בתנועה שימש כמדריך החל מכיתה ט' ומיד ‏ התבלט בכושר מנהיגותו הטבעי. מיום שנכנס לתנועה וגם בתקופת שירותו ‏ בצבא, ניצל כל שעה פנויה לטייל בארץ. לאחר שסיים את לימודיו בכיתה י"ב ‏ הצטרף לגרעין "יעלון" של התנועה, המשלים את קיבוץ גרופית.‏ שמחה גויס לצה"ל בספטמבר 1968 ושירת בנח"ל. הוא הצטיין בטירונות ומיד ‏ אחרי-כן נשלח עם ה"אחוזים" לתפקיד פיקודי בנח"ל. בהמשך שירותו בגדוד ‏ שימש כמ"כ ואף מילא את מקומו של מ"מ. כעבור זמן הלך לקורס קצינים ‏ וחזר לגדוד כקצין. כל ימי שירותו בגדוד דיברו עליו חבריו, מפקדיו ופקודיו ‏ כעל אדם למופת. היה באישיותו צירוף מופלא של רצינות, כישרון, אחריות, ‏ מסירות והתמדה מעורבים בפשטות, בחוש הומור, בבדיחות הדעת ובמזג ‏ טוב. הצטיין תמיד כבן, כאח וכחבר.‏ ב-8 במרץ 1971 נפצע שמחה קשה בעת מילוי תפקידו, וביום ד' באייר תשל"א ‏ ‏(29.4.1971), מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ‏ בנתניה.‏ ספיר שמחה, יהי זכרו ברוך.‏