מרדכי פוקס

בן אריה וסילויה. נולד בעשרה בטבת תשי"א (19.12.1950) בכפר אתא ולמד ‏ שם בביה"ס היסודי ע"ש גורדון. מקטנותו היה ילד ער ומלא חדוות חיים ‏ ותמיד היה הדמות המרכזית בחברתו. אחרי שסיים את לימודיו היסודיים, ‏ החליט על דעת עצמו ובהסכמת הוריו להמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון ‏ שבקיבוץ דן בגליל העליון, כי חיי הקיבוץ קסמו לו מאוד. אף על פי כן לא ‏ שהה בקיבוץ זמן רב ונכנס לבית-הספר למלונאות שבמלון "תדמור" ללמוד ‏ את מקצוע הטבחות. לאחר מלחמת ששת הימים התנדב לעזרת קיבוץ עמיר ‏ שבגליל העליון. הוא הצטרף לגל המתנדבים והודיע שהרכז בחיפה שלח אותו ‏ וב"תחבולה" זו הצליח להתקבל לעזרת הישוב. כאשר הגיע מועד גיוסו התחיל ‏ הויכוח עם ההורים באיזו יחידה ישרת. מאז ומתמיד חשקה נפשו באתגרים ‏ קשים והוא רצה להתנדב לקומנדו הימי, אך לבסוף הגיע לפשרה עם ההורים.‏ מוטי גויס לצה"ל בפברואר 1969 והתנדב לחיל-הצנחנים. הוא שאף להיות ‏ תמיד בין הראשונים במסע אלונקות, או במסע מפרך ברגל. הוא היה בעל ‏ רצון עז וכושר גופני מצוין ועבר את כל האימונים הקשים בהצלחה וללא ‏ תלונה. מוטי לא התרעם מעולם וקיבל הכל באהבה ובחיוך על פניו, לכן קל ‏ היה לו לעבור את כל המכשולים והקשיים שעמדו בפניו. הוא היה מאיר פנים ‏ לכל ושנא שקר וצביעות. הוא ידע לעזור ואהב לעודד כל מי שהיה זקוק לכך. ‏ הוא שירת בכל מקום שהגבול "התחמם" ובתקופה הקשה בבקעה השתתף ‏ במרדפים.‏ הוא נשלח לקורס מ"כים וסיים אותו בהצלחה. כאשר הפכה התעלה להיות ‏ החזית הקשה ביותר, שוב נמצא מוטי בקו האש הראשון. הוא השתתף ‏ בסיורים וישב במעוזים המופגזים ביותר שבגיזרה הצפונית. מוטי התגאה ‏ באביו שנקרא למילואים ונשלח אף הוא לתעלה ושמח מאוד כאשר נפגשו ‏ שם. הוא עוד הספיק לבוא הביתה ולהיפרד מכל מיודעיו ומן החיים התוססים ‏ והמלאים אשר כה אהב. דומה כאילו אמר לו לבו כי סופו קרב וכי עליו ‏ ליהנות מן החיים ככל שיוכל. עצב ירד עליו כשנפרד מהבית ובלכתו לא הפנה ‏ ראשו לאחרו, כפי שנהג לעשות תמיד.‏ ביום כ"ד באייר תש"ל (30.5.1970), ארבעה ימים לאחר שעזב את הבית, מצא ‏ את מותו כשנפל על גדות התעלה בהיתקלות במארב מצרי. הובא ‏ למנוחת-עולמים-בבית-הקברות הצבאי בחיפה.‏ מפקדו כתב עליו לאחר נפלו: "זוכר אני את הישיבה בבקעה - - המפקדים ‏ קראו לך מוטי ולא מרדכי. ידעתי כי אין שמות חיבה בצבא אבל כולנו לא ‏ יכולנו שלא לחבב אותך בשל החיוך שעל שפתיך - - - במחלקה אהבו אותך ‏ כולם - - - בקשותיך לא היו מרובות. היית חייל שהשתדל למלא את כל ‏ הבטחותיו. היית חייל בעל מרץ וכושר שלא כל חייל ניחן בהם. הייתי מוסר ‏ לך תפקידים של מפקד וראיתי כיצד אתה מסתער על יעד ומחלק פקודות. ‏ לוחם למופת היית. אני זוכר כי יצאתי אתך למרדפים בבקעה. הנשק היה ‏ במצב היכון וכשהסתכלתי במבטך אמרתי בלבי: מסכן המחבל שייתקל במבטך ‏ זה - - - מוטי, נפלת כלוחם ומגן על המולדת, כשיבוא השלום, שהוא תקוות ‏ חיינו, נדע כי אתה וחבריך שנפלו נתנו לנו בדמם את השלום".‏ לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו בשם "מוטי".‏ פוקס מרדכי ("מוטי"), יהי זכרו ברוך.‏