נפתלי פישר

בן אביגדור וחנה. נולד ביום כ"ו בתמוז תש"ו (25.7.1946) בחיפה. את ‏ שנות-חייו הראשונות עשה בבית, מלא חיים ואהבה. כשמלאו לו שלוש שנים ‏ פרצה מלחמת-הקוממיות ואביו יצא לחזית - והילד התגעגע אליו מאד. אחרי ‏ היותו בגן-הילדים למד בבית-הספר היסודי על-שם יל"ג. ברצינות התייחס ‏ ללימודים וסיים אותם כאחד התלמידים המצטיינים. בגיל י"ד המשיך את ‏ לימודיו בבית-הספר המקצועי התיכון ליד הטכניון בחיפה. אז עזב את תנועת ‏ ‏"הצופים", אשר אליה השתייך, כי תנועה זו הייתה בעיניו דלת-תוכן וחסרת ‏חלוציות, ומפני שידע לנהוג בעקביות לפי עקרונותיו עבר לתנועת "המחנות ‏ העולים" - ומאז חל שינוי באישיותו. הוא תפס מקום במרכז החברה של ‏ התנועה, היה חבר המועצה, מרכז ומדריך, מארגן של חוג לטופוגרפיה ‏ ומייסדה של פינת החי. באותה שנה ניכר השינוי שבו בהביעו את דעותיו בלי ‏ מעצורים ובגלוי. הרגשת האמת והצדק ואהבתו למולדת היו נר לרגליו.‏ במאי 1964 גויס לצה"ל. אימוני-הצבא לא הכבידו עליו ואת הקורסים השונים ‏ עבר בהצטיינות עד שהגיע לדרגת סגן והיה מפקד מחלקת תול"ר ביחידת ‏ הצנחנים. בשעת שירותו פיתח נפתלי שיטה מיוחדת בתול"ר ומאז נפלו ‏ השתרשה שיטה זו באימוני צוותי התול"ר לצנחנים והשיטה נקראת על שמו. ‏ את שעות-הפנאי שלו בזמן חופשותיו היה מבלה בבית על גבי ספרי קריאה; ‏ בעיקר השקיע את עצמו בספרות הישראלית. בזמנו הפנוי היה כותב שירים. ‏ את החופשות השנתיות בילה בטיולים ברחבי הארץ יחד עם חברתו, אשר ‏ אתה קשר קשר עוד מנעוריו בהצטרפו לתנועת "המחנות העולים". אהב את ‏ הטבע ונכסף לבלות בחיקו. הוא הכיר ואהב כל שעל-אדמה ברחבי-הגליל ‏ ובמרחבי-הנגב. כאשר הגיע זמן שחרורו מן הצבא, הוארך שירותו בשלושה ‏ חודשים מחוסר ממלא-מקום, כמפקד למחלקת תול"ר, וכשרצה להשתחרר ‏ שנית אמרו לו שישחררו אותו כעבור חודש והשאירו לו את המשך הזמן ‏ כחופשת-שחרור. באותה חופשה החל להתכונן לקראת כניסתו לאוניברסיטה ‏ לחוגי הגיאוגרפיה והגיאולוגיה שמשכו את לבו תמיד, אך הוא הספיק לעסוק ‏ בלימודים רק שלושה שבועות כי המצב הבטחוני, אף לאחר שהשתחרר, היה ‏ מתוח. הוא לא ידע שלווה בביתו ובצאתו לבסיס למרות שלא נקרא אליו, ‏ אמר לאמו, שרצתה להניא אותו מכך: "הרי אני הולך להגן על שלום מדינתנו".‏ בצאתו לחזית של מלחמת ששת הימים היה מלא אמונה בכוחנו הצבאי והיה ‏ מאושר בכך. במלחמה שירת כקצין זוטר בתנאי-קבע. הוא הוביל ג'יפ תול"רים ‏ עד תעלת סואץ ובאומץ-לב עמד מול טנקים ואף השמיד כמה מהם - עד ‏ שנפגע על ידי מיג מצרי על גדות התעלה; זה היה ביום החמישי לקרבות, הוא ‏ א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967) בקרב שנערך ליד איסמעיליה. הובא לקבורה ‏ בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי בחיפה.‏ אלוף פיקוד-הדרום ציין לשבח את הקרב שלו על אומץ-לב ודבקות במשימה. ‏ מפקד-יחידתו העיד עליו כי "הוא אהב את אנשיו ללא מצרים והם היו כרוכים ‏ אחריו ואהבוהו.. התנהגותו בקרב הייתה מעבר למשוער ולנדרש". הוריו ‏ הוציאו לאור ספר לזכרו הנושא את שמו. ב"ספר הגבורה", בהוצאת איגוד ‏ העיתונאים בתל-אביב וניצולי ברגן-בלזן, הובא תיאור הקרב האחרון שלו. ‏ פרק ב"מסתערים ראשונה" לאורי מילשטיין מוקדש לו ולחמישה מחבריו לנשק. כן מסופר עליו בספר "מלחמות הצנחנים" לא' מילשטיין וגם ב"מלחמת ‏ ארבעת הימים" בהוצאת פיקוד הדרום. נכתב עליו גם בכתבי-עת (כגון ‏ ‏"מערכות") ובעיתונים יומיים הוזכר שמו. מעזבונו הובא בילקוט עזבונם של ‏ הבנים שנפלו במערכות-ישראל - "גווילי אש", כרך ד'.‏ פישר נפתלי ("תלי"), יהי זכרו ברוך.‏