יהושע אטיאס

יהושע (שוקי), בן שמחה ומכלוף, נולד בשנת תשי"ב (1952) במקנס שבמרוקו ‏ ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1963. הוא למד בבית-הספר היסודי "אליאנס" ‏ במרוקו וכן בטירת-הכרמל וברמת-הדסה בחיפה. אחרי-כן סיים את לימודיו ‏ בבית-הספר התיכון שבאשדות-יעקב מאוחד. יהושע נמנה עם חברת הנוער ‏ בקיבוץ. הוא עבד בפרדס, הצליח מאוד ונתחבב על חברי הקיבוץ בזכות רצונו ‏ החזק ושאפתנותו להצליח בכל מעשי ידיו. בשל הצטיינותו בעבודה, היה ‏ מועמד, לפני שהתגייס, לנהל את יחידת ההדרים במשק. יהושע היה בעל גוף ‏ אתלטי ונחשב חובב ספורט נלהב. הוא הרבה להשתתף בתחרויות שונות ‏ והמדליות והתעודות הרבות שצבר, מעידות על הצלחותיו והישגיו. הוא היה ‏ מדריך את בני הקיבוץ במשחקי כדור, מארגן מסיבות וטיולים ומרבה לנגן, ‏ לשיר ולרקוד ריקודי-עם. יהושע אהב לצייר ולעסוק במלאכת-יד. תחביבו ‏ הגדול היו בעלי-חיים. הוא גידל כלבים, חתולים וציפורים. כן אהב לצוד ‏ נחשים. הוא היה צנוע ועניו, רציני וביישן במקצת. בעל הומור היה והרבה ‏ להתבדח. הוא ידע להעניק אהבה וידידות לחבריו ולמשפחתו.‏ יהושע גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970. לאחר סיום הטירונות השתלם ‏ בקורס מ"כים ובקורס צניחה והיה למדריך ספורט בצבא. מספר הצניחות ‏ שצנח היה רב ביותר. הוא היה חזק בגופו, חסון, אמיץ-לב ובעל בטחון רב. על ‏ תקופת שירותו הצבאי לא סיפר הרבה לבני משפחתו ולחבריו, כאילו היו כל ‏ מעשיו בצבא בבחינת סוד כמוס. הוא דאג תמיד לחייליו וידע לקרבם, והם ‏ רכשו לו כבוד רב. במלחמת יום הכיפורים השתתף שוקי בקרבות הבלימה נגד ‏ המצרים בחזית סיני.‏ ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע בגזרת סרפאום, ממערב לתעלה. ‏ הוא הלך בראש אנשי יחידתו לטהר תעלות. חייל מצרי שהשים עצמו מת, ירה ‏ ביהושע בראשו ובחזהו והרגו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ‏ בחיפה. השאיר אחריו אב, ששה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה ‏ לדרגת רב-סמל.‏ בני משפחתו תרמו לזכרו ספרים, מנורת שולחן ושרשרת לבית-הכנסת בטירת ‏ הכרמל.‏ אטיאס יהושע, יהי זכרו ברוך.‏