אברהם פרנקפורט

בן יצחק-יעקב וחנה. נולד ביום י"ז במרחשון תש"ח (31.10.1947) בברלין, בירת ‏ גרמניה. כעבור שנה הועלה לארץ. בגיל צעיר נתייתם מאביו, ואמו חינכה ‏ אותו באהבה ובסבלנות ללא שיעור. הוא היה בין החניכים הראשונים ‏ בחברת-הנוער "שלהבת" והתגאה בראשוניותו בה ובמרוצת הימים נעשה ‏ קנאי מובהק לה. את לימודיו היסודיים התחיל בבית-הספר "גאולים" ‏ בירושלים, אך בשנת 1958 נסעה המשפחה לברלין בשניה. הוא התגבר על ‏ קשיי-השפה ובהצלחה סיים שם את לימודיו בבית-הספר היסודי. בן י"ד היה ‏ כשהמשפחה חזרה לישראל ואברהם נשלח עם "עליית-הנוער" לקיבוץ להבות חביבה, אשר בו ראה את עתידו. שם שהה במסגרת חברת-הנוער ואף היה ‏ לחבר במשק. לצד עבודתו כרפתן וכטרקטוריסט עסק אברהם בתקופה ההיא ‏ גם בצילום, באיסוף בולים ובעיקר בטיולים. את רצינותו גילה לא בעבודה ‏ בלבד, כי אם גם בלימודים תיכוניים, בעברו בהצלחה את בחינות-הבגרות.‏ ביולי 1956 גויס לנח"ל עם בני-המשק, עבר את תקופת הטירונות ולאחר-מכן ‏ את שירותו ללא תשלום בשמיר. בנח"ל המשיך ועבר אימון מתקדם למרות ‏ שהיה יכול להשתחרר מכך בגלל היותו בן יחיד. הוא התרגש מאוד על ‏ הצניחות בתקופת שירותו הצבאי ועל ההרגשה המיוחדת במינה שהייתה ‏ בלבו כאשר ריחף מעל לארץ זו אשר אהב בכל לבו. הוא היה חייל טוב ‏ וממושמע והיווה דמות של אדם שמצא את עצמו בצבא. בייחוד אהב ‏ ספרות-מלחמה והתעניין בדמותה של חביבה רייק.‏ הוא היה בשירות-חובה בזמן שפרצה מלחמת ששת הימים וביום השלישי ‏ לקרבותיה, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), לפני כיבוש העיר העתיקה, נפל ‏ במקום. הוא נקרא למקום האיסוף ללוות שבויים ואז פגע בו פגז-מרגמה ושם ‏ קץ לחייו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל ‏ בירושלים.‏ מפקד-פלוגתו, במכתב התנחומים להוריו, כתב בשמו ובשם חבריו-לנשק, כי ‏ מותו של אבי לא היה לשווא ושתרומתו לשחרור ירושלים ולהשכנת בטחון ‏ בקרב האומה תיזכר לעד... הוא הוסיף כי "אבי נפל בעת הלחימה בירושלים ‏ העתיקה בבצעו את חובותיו על הצד הטוב ביותר". בחוברת "53 מהם" לזכר ‏ חברי הקיבוץ הארצי שנפלו במלחמת ששת הימים הובאו תולדותיו. גם בספר ‏ ‏"מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו ‏ האחרון.‏ פרנקפורט אברהם, יהי זכרו ברוך.‏