מיכאל קרטן

בן אשר וצשה. נולד ביום כ"ו בתמוז תרע"ו (27.7.1916) בוורשה, בירת פולין. ‏ משפחתו מתושבי-ורשה הותיקים; אחיו, שנפל בקרב על גיטו-ורשה, היה אחד ‏ מן המפקדים בו. מיכאל סיים את לימודיו בבית-ספר תיכון בעיר-מולדתו. כן ‏ למד שם בבית-ספר לאמנות שימושית. גילה נטייה מיוחדת לציור קריקטורות ‏ ואף התמסר לכך בשעות-הפנאי. בפרוץ מלחמת-העולם השניה לבש את בגדי ‏ הצבא הפולני ונמלט מעבר לגבול ובמחנה-מעצר בהונגריה, קיבל את הידיעה ‏ כי הוריו ניספו בורשה. אז ברח מאותו מחנה, נדד והגיע דרך צרפת לסוריה, ‏ שהייתה תחת שלטון צרפת בימים ההם. שם התגייס שנית לצבא הפולני. ‏ השתתף בקרבות לוב וטוברוק ואף זכה באות-הצטיינות על פעולה חשובה נגד ‏ צבא-רומל. שבועות מספר לאחר-מכן, בשעת פירוק מוקש בשדה, נפצע קשה ‏ בראשו והועבר לבית-חולים בקהיר. לבסוף יצא מסכנת-מוות, אחרי ניתוח ‏ קשה. עקב האנטישמיות בצבא הפולני, לא ראה מיכאל דרך אלא לערוק. ‏ בשנת 1944 הגיע לתל-אביב והתגייס לחיל-ההנדסה של הצבא הבריטי. היה מן ‏ האחרונים ששוחררו מהצבא הבריטי ומיד הצטרף לפעולות ה"הגנה".‏ בזמן מלחמת-הקוממיות פקד על פלוגת-שדה של חיל-ההנדסה ובעיקר הצטיין ‏ בהמצאות שונות להקמת מחנות-דמה. התמחה בהנחת מוקשים ובפירוקם. ‏ כתום מלחמת-הקוממיות התנדב לפיצוץ מוקש מסוכן בירושלים ועל פעולה ‏ זו קיבל ציון מיוחד מרב-אלוף יעקב דורי, הרמטכ"ל הראשון.‏ נמנה במשך תקופה ארוכה עם חיל-הצנחנים. גם לאחר מלחמת-הקוממיות ‏ השתתף ברוב הפעולות במסגרת צבא-הקבע. לאחרונה אמנם החל לחשוב על ‏ שחרור מהצבא, כי אמר לטעום טעמם של חיים אזרחיים. הוא הגיש ‏ בקשת-שחרור, אולם משהגיע מועד השחרור חזר בו והמשיך בפעולתו ‏ הצבאית עד שביום ו' באדר תשט"ו (28.2.1955) נפל בקרב יחד עם שבעת ‏ חבריו-לנשק בשערי-עזה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ‏ בקרית-שאול. הניח אשה ושני ילדים.‏ זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים"".‏ קרטן מיכאל ("מיטק"), יהי זכרו ברוך.‏