אריה אייזן

בן מאיר ואולגה. נולד ביום י"ג באלול תרצ"ו (31.8.1936) בתל-אביב. גדל בתוך ‏ משפחת עובדי-אדמה בנחלת-יהודה וממנה ירש את אהבתו הרבה לקרקע. ‏ בגיל י"ג נשלח לחוות-לימוד בחדרה. משם עבר עם קבוצתו לקרית-ענבים. ‏ אחרי שנתפרדה החבילה יצא לקיבוץ חצור, הצטרף לגרעין-נוער, ומשם, בגיל ‏ ט"ז, יצא עם הגרעין להתיישבות והם הקימו את הקיבוץ להבות-חביבה ליד ‏ חדרה. כחצי שנה לפני מועד גיוסו לצה"ל אמר להמשיך כחבר-גרעין בנח"ל, ‏ אולם הוא נקרא לעזרת הוריו במשק והתמסר לעבודה. ‏ בהגיע זמנו למלא חובתו בשירות צה"ל קיבל על עצמו כל תפקיד קשה. כצנחן ‏ השתתף ברוב הפעולות של יחידתו. הוא היה טוען: "הרי אני חייב לעשות ‏ דבר-מה במשך זמן שירותי - וישיבה במחנה אינה נקראת מעשה". היה מנגן ‏ בחליל ומפוחית-הפה שלו החביבה עליו ליוותה אותו בכל אשר הלך - וגם ‏ בקרב האחרון. בימי שירותו השתתף בכמה פעולות תגמול. לא נשארו לו אלא ‏ שלושה חודשים עד שחרורו והוא מלא התלהבות ותכניות לעתיד להקים ביתו ‏ עם בחירת-לבו במשק הוריו. ‏ אך ביום כ"ו במרחשון תשי"ז (31.10.1956), בראשית מערכת-סיני, יצא בזחל"ם ‏ הראשון בטור התוקף ורבה הייתה גאוותו בהשתתפו בקרב לטיהור סיני ‏ מהאויב, אלא שהוא לא זכה לראות בנצחון ובקרב על מעבר המיתלה נפל. ‏ הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום כ"ח בתשרי ‏ תשי"ח (23.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר ‏ הרצל בירושלים.‏ זכרו הועלה בספר "מלחמות הצנחנים" לאורי מילשטיין.‏ אייזן אריה ("אריק"), יהי זכרו ברוך