משה אבוטבול

בן שמואל ורחל, נולד ביום ט"ו בשבט תש"ה (29.1.1946) בעיר טרודנט אשר ‏ במרוקו.תשע שנים לאחר מכן, בשנת 1954, עלתה המשפחה לארץ. זה היה ‏ אחרי שלמד במרוקו שנתיים ראשונות. את חינוכו המשיך בבית-הספר היסודי ‏ ‏"משואה" בקרית-גת, ולאחר מכן פנה ל"ישיבת הדרום" שברחובות לשם ‏ המשכת חינוכו התיכון ולבסוף קיבל תעודת-בגרות.‏ השתייך לתנועת "בני-עקיבא" ועסק בהדרכת ילדים ונוער במועדונים ‏ וקייטנות. מאהבתו הגדולה לספורט קיבל על עצמו את ניהולה של קבוצת ‏ ‏"אליצור" שבקרית-גת, כשזו הייתה בשלב של התארגנות. באותם הימים עסק ‏ בעבודות-יד שונות מדיקט, בחיטוב בעץ-זית והעשיית מחרוזות וסיכות. כן ‏ השתתף בהצגות בבית-הספר ונתנועת-הנוער.‏ אחרי שסיים את בית-הספר התיכון למד במכון התורני-פדגוגי שליד אותה ‏"ישיבה" ברחובות והוסמך להוראה. בשנות לימודיו בסמינר התגלה כצעיר עניו, ביישן, אך יחד עם זאת חריף מוח ומצטיין בלימודים. כשרונותיו באו ‏ לידי ביטוי כשסיים לקט של נתונים בפסיכולוגיה לסמינרים ולבתי-מדרש.‏ לבסוף עלה למקום-תורה, לאוניברסיטה העברית בירושלים, ושם נרשם ‏ בפקולטה למדעי-הרוח. במיוחד למד ספרות ותנ"ך, שבהם הצטיין בשנות ‏ לימודיו בסמינר. אך לימודיו לא מנעו ממנו מהשתתף בכל מיני ספורט, סידור ‏ טיולים והתעסקות בשאר תחביבים. את משכנו קבע בבית-המדרש לרבנים, ‏ ששימש לו כפנימיה כל ימי שהותו מחוץ לבית. ‏ באוגוסט 1964 גויס לצה"ל ואחרי שגמר את הטירונות במסגרת גרעין נח"ל ‏ ‏("עלומים") שירת ללא תשלום. עבר אימון מתקדם בנח"ל מוצנח. ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל. ביום השני לקרבות הוא כ'"ז באייר תשכ"ז ‏ (6.6.1967). נפל במערך המבוצר שיך-ג'יראח, המושבה האמריקאית בירושלים.‏ הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.‏ בית-כנסת הוקם על שמו בקרית-גת הנקרא "משכן משה". זכרו הונצח ‏ בחוברת "כך נפל משה" וגם בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים ‏ מובאת הביוגרפיה שלו ותיאור הקרב האחרון. פרשת חייו ומותו הובאה ‏ בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות ‏ הסטודנטים שבה ובעריכתו של יהודה האזרחי.‏ אבוטבול משה, יהי זכרו ברוך.‏