דוד אלוני

בן יעקב ואסתר; צאצא למשפחת גרים מרוסיה מצד אביו. נולד ביום י"א ‏ במרחשוון תרצ"ו (7.11.1935) בתל-עדשים ושם עברה עליו ילדותו. תחילה ‏ סיים את בית-הספר היסודי בתל-עדשים ולאחר-מכם למד בבית-הספר התיכון ‏ ‏"שלווה" שבתל-אביב ועמד בבחינות-הבגרות לאכסטרנים.‏ גויס לצה"ל בדצמבר 1953, התנדב לחיל-הצנחנים, בו השתתף בפעולות ‏ שונות. כאשר סיים את שירותו הצבאי נתקבל לפקולטה לחקלאות ברחובות, ‏ קיבל את תארו הראשון והשתלם במחלקה לטכנולוגיה של מזון; את לימודיו ‏ המשיך אחרי זה לשם קבלת התואר השני של מוסמך האוניברסיטה. היה ‏ שוקד על לימודיו ועושה את עבודותיו בכשרון רב, בשיטתיות וביסודיות ‏ ועמד יפה בלימודים האינטנסיביים ובעבודה. תחת לחץ הנסיבות, שדרשו אז ‏ פיתוח מהיר של תעשיית-השימורים וייבוש-הירקות, נתבקש מטעם המחלקה ‏ לטכנולוגיה לעשות מחקר יסודי באיכותם של פירות וירקות שונים. המחלקה ‏ הטילה עליו משימה זו כי ידעה שסגולותיו כחוקר וכעובד לו לבצע אותה ‏ בדרך הטובה ביותר. הוא ניחן ביכולת להשתמש בידע שקלט וכל תיאוריה ‏ נבדקה ונבחנה על-ידיו הלכה למעשה. בימי-לימודיו ביצע מחקרים על ‏ התאמת זני-ירקות שונים לתעשייה. על אחד ממחקריו (על אודות הבצל) זכה ‏ בפרס מחקר של ההסתדרות. בחפשו דרכים לפתח את אישיותו כאיש-מדע ‏ פנה למחקר השימושי הנותן בידי החוקר הצעיר מכשירים משוכללים יותר ‏ לפיתוח יכולתו; מטרה זו הייתה בעיניו חשובה הרבה יותר מגורמים כלכליים. ‏ מבוקשו לא ניתן לו מיד, כי מן ההתחלה הוברר לו שבמשק הפרטי יש גם ‏ סייגים המונעים את ההתפתחות האישית (כגון העדפת רווחים ולא פיתוח ‏ מדעי); אך כאשר עבר לבית החרושת "אביק" למחלקה הוטרינרית לעבוד שם ‏ כתזונאי מצא כי במפעל תעשייתי זה, אשר יש לו גישה חלוצית למדי בפיתוח ‏ ייצורו, נזדמנו לו דרכים לפיתוח-כשרונותיו. בעיקר קסמו לו שיפור המוצרים ‏ הקיימים ופיתוח מוצרים חדשים. לאחרונה השתתף גם במחקר על הקטיף ‏ המיכני של המישמש, ועל מחקר זה, שמימצאיו הם בעלי חשיבות כלכלית ‏ מרובה, הירצה בכינוס לקידום המדע ברחובות בשנת 1967. עם כל ‏ התמסרותו לעבודתו ולמחקריו אהב את משפחתו הקטנה וכשנשאל פעל על ‏ תחביביו ענה: "בנותי הן התחביב שלי"! היה משחק עם בנותיו וכדי לנטוע ‏ בלבן אהבה לטבע ולבעלי-חיים היה יוצא אתן לטיולים בחיק הטבע להכרת ‏ הצמחייה ועוזר להן בשמירת הניקיון והסדר בשובכי היונים. כאן גם התגלה ‏ חינוכו בנעוריו כבן הכפר המושבי. נעים-הליכות היה ועדין-נפש בכל אשר פנה ‏ ועשה. לפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל ונלחם כקצין-צנחנים. ‏ השתתף בכיבוש אום-כתף שבסיני. ביום החמישי לקרבות נפצע בדרך ‏ לרמת-הגולן ומת מפצעיו ביום י"ב בסיוון תשכ"ז (20.6.1967), בבית-החולים. ‏ הניח אישה ושתי בנות. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ‏ שאול.‏ זכרו הועלה ב"תלמים", ירחון תנועת המושבים, בחוברת המוקדשת לבנים ‏ ולחברי המושבים שנפלו במלחמת ששת הימים. שמו הוזכר בספר "מסיני עד ‏ גולן" של חטיבת הצנחנים ומעזבונו נתפרסם גם ב"גוילי אש", כרך ד', הוא ‏ ילקוט עזבונותיהם של נופלי צה"ל. פרשת-חייו-ומותו הובא בספר "נזכור" ‏ שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ‏ בעריכתו של יהודה האזרחי.‏ אלוני דויד ("וידי"), יהי זכרו ברוך.‏