יוסף אלמליח

בן אמיל ומרסדס. נולד ביום ו' בתמוז תש"ד (27.6.1944) בקזבלנקה אשר ‏ במרוקו. בהיותו שם למד בבית-ספר "אורט". בשנת 1961 עלה לארץ עם ‏ קבוצת צעירים ממרוקו (כשההורים נשארו במרוקו) והצטרף לחברת-הנוער ‏ אשר נשלחה לקיבוץ צאלים. מצא קושי בלימוד השפה העברית ולמרות זאת ‏ התחבב על חבריו. נגינתו הכניסה שמחה לכל אירוע חברתי כי הוא אהב לנגן ‏ בגיטרה, להכות בתוף, ויותר מכל - לרקוד. הצטרף לגרעין של "הנוער העובד ‏ והלומד" שנה לאחר עלייתו. הייתה לו נטייה לספורט, השתתף ‏ בתחרויות-שחייה ואף התנדב להיות מציל בבריכה מפני רצונו לבוא לעזרת ‏ הזולת. יחד עם חבריו בחברת-הנוער יצא לטירונות בנח"ל ביולי 1962. הוא ‏ שירת במסגרת נח"ל מוצנח וגם בחטיבת-המילואים היה צנחן. מסעות, ‏ אימונים וצניחות מילאו את חייו בנח"ל המוצנח. עם שחרורו מצה"ל היה ‏ אחד היחידים מחברת-הנוער שחזרו לצאלים. הוא נכנס לעבוד ברפת. במשק ‏ הכיר את חברתו-לחיים לעתיד לבוא ולאחר זמן קצר באו בברית-הנישואין ‏ והתחילו לבנות את קן-משפחתם. בתחילת הכוננות שלפני מלחמת ששת ‏ הימים קיבל צו-נקריאה אשר מצא אותו מוכן לצאת למלחמה, בה שימש ‏ כבזוקאי. ביום שני לקרבות, כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בעת שלחם ‏ בתעלות על גבעת-התחמושת בירושלים, נפל בקרב שנערך שם. הניח אישה ‏ ובת קטנה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל ‏ בירושלים.‏ בחוברת "מאריות גברו" שבהוצאת מפקדת חטיבת הצנחנים הוקדש עמוד ‏ לתולדותיו ולזכרו. כן הונצח שמו בספר "בדרכם" לזכר חברי האיחוד שנפלו ‏ במערכה, שיצא לאור על-ידי איחוד הקבוצות והקיבוצים.‏ אלמליח יוסף ("ז'וז'ו"), יהי זכרו ברוך.‏