גיורא אשכנזי

בן נוח ובת-עמי, ממייסדי קיבוץ ניר-דויד (תל-עמל). נולד אור ליום ח' באלול ‏ תש"ו (25.8.1936) בקיבוץ; מצד אמו - דור רביעי בארץ והוא הבן הבכור של ‏ הקיבוץ. סיים את לימודיו בבית-הספר בניר-דויד, במוסד החינוכי "גלבוע" ‏ ‏(שהוא בית-הספר התיכון האיזורי). היה מדריך בתנועת "השומר הצעיר". ‏ בצעירותו חי על שפת הנחל והצטיין בשחייה והפיח רוח ספורט בנוער. אהב ‏ ללמוד ולהוסיף דעת בשטחים שונים כגון: כלכלה, פוליטיקה וספרות. כאשר ‏ סיים את לימודיו התיכוניים פנה לקורס הגבוה לחקלאות ברחובות כיון ‏ שהייתה לו עין מסתכלת בטבע. צמא-דעת היה, על-כן הקים לו ספרייה בביתו ‏ מתוך מאמצים אבל בעונג רב. בעל אוהב היה ואב למופת וילדיו גודלו ברוחו. ‏ לא יהיר היה ולא אהב להעמיד פנים; הליכותיו עם הבריות היו נעימות ‏ ודיבורו היה מתובל בהומור דק ועדין. ‏ בנובמבר 1955 גויס לצה"ל והתנדב לצנחנים. השתתף בפעולות-התגמול ‏ בחוסאן, בג'רנדל, ברהווה ובקלקילה. גם במבצע-סיני לא נפקד מקומו ‏ משורת-הצנחנים. בעת שירותו הממושך (גם בשירות הסדיר וגם במילואים) ‏ הגיע לדרגת סרן ושימש בתפקיד של מפקד-פלוגה. תמיד הצליח ליצור רגש ‏ של שותפות בינו לבין חייליו ובאופן כזה השפיע על כולם כאחד. הוא אמנם ‏ לא גילה התלהבות יתירה למלחמה אבל הוא לא התייחס אליה בקלות-ראש. ‏ יש לתת הכל, הוא סבר, וזה הדבר שהביא את אנשיו לעשייה ולהליכה אחריו. ‏ אחרי השתלמותו בפקולטה לחקלאות ברחובות, שבלימודיה הצטיין, הומלץ ‏ על צאתו לחוץ-לארץ לשם השתלמות נוספת. אך לאחר-מכן שב לקיבוץ ‏ וחבריו נהרו אליו לשמוע עצה מפיו ועידוד בעת משבר, כי חבר טוב היה, ‏ מסור ומוכן להיטיב עם רעיו. ערב מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל. ‏ במלחמה זו השתתף בקרבות על שחרור ירושלים והיה מפקד הפלוגה ‏ שהסתערה על גבעת אוגוסטה ויקטוריה. ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח ‏ באייר תשכ"ז (7.6.1967), כשהוא רץ בראש אנשיו וקרא "אחרי"! פגע בו כדור ‏ אויב ונפל. הניח אישה ושני ילדים. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי שעל ‏ הר-הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות ‏ בניר-דויד. דרגתו הועלתה לרב-סרן.‏ ב"שלושים" לנפלו הוציא קיבוצו דפים לזכרו. כן נכלל בין ה"53 מהם" לזכר ‏ חללי הקיבוץ הארצי במלחמת ששת הימים. גם בספר "מאריות גברו" של ‏ מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון. במלאת ‏ שנה לנפלו הוציא קיבוצו חוברת על שמו ולזכרו. שמו מוזכר ב"ירושלים ‏ לנצח" לאלי לנדאו", ובספר "המלחמה על ירושלים" למשה נתן, ועוד. חלק ‏ מעזבונו הובא ב"גוילי אש", כרך ד', הוא ילקוט עזבון הבנים שנפלו ‏ במערכות-ישראל. פרשת-חייו-ומותו הובאה בספר "נזכור" שבהוצאת ‏ האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכתו של ‏ יהודה האזרחי.‏ אשכנזי גיורא, יהי זכרו ברוך.‏