מנשה בוגייסקי

תאריך לידה:
10 ביולי 1948
תאריך נפילה:
26 באוקטובר 1968
דרגה:
סגן
שנת נפילה:
1968
תקופת נפילה:
מלחמת ההתשה
מקום קבורה:
חיפה
קורות חיים:
בן דויד ולאה. נולד ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) בצ'נסטוחוב אשר ‏ בפולין. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1950. בהגיעו לגיל-הלימודים למד מנשה ‏ בבית-הספר היסודי "בארי" שבנוה שאנן ואחרי שסיים את לימודיו בו למד ‏ בבית-הספר התיכון העירוני ג' שבמקום. השתייך ל"התנועה המאוחדת". ‏ ברמת-יוחנן עבר קורס מדריכים והצליח מאד כמדריך. במסגרת "הפועל" ‏ שיחק בכדורגל והיה פעיל בקורס למדריכים זוטרים וראשי-קבוצות בכדורסל. ‏ הוא התמיד בהשתתפותו בצליחת הכנרת ובמירוצים שונים. היה חבר ‏ בתנועת "הנוער לנוער" ובמסגרת זו נפגש בנערים שנטו לעבריינות מתוך ‏ ניסיון להכיר את אורח-חייהם ולהשפיע עליהם להחזירם למוטב, לדרך הישר. ‏ היה עוסק באיסוף מטבעות ובולים והירבה לטייל ולשוטט במרחבי-הארץ. ‏ מיד לבואו לבית-הספר התיכון נקלט בחברת-התלמידים והתבלט בה - וגם לא ‏ נמנע ממעשי שובבות וקונדס. אך במשך הזמן הכירו בו כי מאחורי הלבוש ‏ החיצוני הרגיל יש בו בנער תכונות בלתי-רגילות. אלו התבלטו כאשר ניצב ‏ בפניו אתגר אשר גירה אותו למאמץ שדרש את גילוי-יכולתו. הוא היה מ"כ ‏ לדוגמא במסעות הגדנ"ע. הוא גילה יזמה באירגון ובסיוע ובעיקר ברגעי-משבר ‏ בהתגלות ליקויים ושקיים. במקרים כאלה היה נוהג בבגרות ובאחריות וניתן ‏ היה לסמוך עליו ועל מעשיו. אישיותו הקרינה בטחון ושלווה על סביבו ‏ ובכיתה התייחס למקצועות שעניינו אותו במלוא הרצינות וממילא בקשר בינו ‏ לבין המקצוע קשר אמיתי - ואגב כך גם בינו לבין מוריו. הרגשת אחריות ‏ מצדו התבלטה גם כאשר היה צריך להרגיע את הכיתה, להשליט שקט בה ‏ לאחר איזה מעשה על שובבות. מנשה היה זה שפנה אל החבר'ה ואמר להם: ‏ ‏"טוב, עכשיו מספיק!" אין פלא איפוא כי לאחר-מכן מצא מנשה את מקומו ‏ בצבא בחיל-הצנחנים. אף-על-פי שהיה בן יחיד להוריו, שכל משפחתם ‏ הושמדה בשואה, הצליח מנשה להשיג את מבוקשו במסגרת זו של הצנחנים ‏ והשתתף במלחמת ששת הימים אשר בסיני וברמת-הגולן. עם תום הקרבות ‏ עבר קורס מפקדי-כתות וקורס קצינים. הוא הצטרף לסיירת ובתקופה ‏ ‏"החמה" של פעילות החבלנים בעמק-הירדן ובגדה המערבית השתתף ‏ במרדפים רבים, קשים ואכזריים שבהם נפלו טובי המפקדים של הצנחנים, ‏ כאריק רגב, גד מנלה, משה סטמפל ואחרים. הוא היה נערץ על פקודיו בשל ‏ יחסו אליהם ושימש להם דוגמא אישית. משמעת דרש מהם - אך מתוך הכרה. ‏ ידידות ונאמנות הראה להם ובדרכי-נועם השיג את מטרותיו. הוא העדיף ‏ להסביר ולשכנע בצורה חברתית ואכן מצא את הדרך אל חיילים שעוררו ‏ בעיות ולהפוך אותם לחיילים מסורים ונאמנים. במשך שירותו עלה בשלבי ‏ הקידום והגיע לדרגת סגן. ביום ד' במרחשוון תשכ"ט (26.10.1968), כאשר ‏ הוביל את חייליו למחסה בשעת הפגזה גדולה, נפל בקרב על גדות התעלה. ‏ הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.‏ מפקדו במכתב-התנחומים להוריו כתב בין השאר: "היכרתי אותו היטב. ‏ ראיתי אותו באימונים ובמיבצעים. הוא היה קצין מצוין, מבין את תפקידו ‏ ומשתלט על האנשים והחומר. הוא שייך לדור-הנפילים שעלה מתוך האש של ‏ השואה… אני בטוח שיותר מכל השפיעו עליו הסביבה הקרובה, הבית, ‏ ההורים. היה קשור למשפחה ורצה בשלומה. הבין שבתנאים שלנו בארץ ‏ הזאת מישהו צריך לעשות את העבודה הקשה ולא היה מוכן שמישהו יעשה ‏ את העבודה בשבילו… אני בטוח של מה שמנשה עשה, עשה למען הזולת. ‏ אנחנו חייבים להמשיך במקום שהוא הפסיק - אנחנו ואתם". בחנוכה תשכ"ט ‏ הביאה לדפוס מועצת התלמידים של בית-הספר התיכון העירוני ג' שבחיפה ‏ חוברת בשם "הדים", אשר בה הוקדשו עמודים אחדים לזכרו של מנשה. על ‏ מנשה ולזכרו הופיע כשנה לאחר נפלו, בהוצאת הספרים "מוקד", ספר בשם ‏ ‏"יש לי בן יחיד; אלוהים שמור לי עליו" מאת בנימין זאב יפת.‏ בוגייסקי מנשה, יהי זכרו ברוך.‏
נרות שהודלקו: 11הדלק נר