אברהם בן-אבו

בן אליהו ושמחה. נולד בשנת תש"ג (1943) באלקאצר שבמרוקו. הוא למד ‏ בבית-ספר יסודי ובבית-ספר מקצועי "אורט" במרוקו, היה חבר בתנועת נוער ‏ יהודית ופעיל במועדונים שעסקו בספורט. לאחר סיום לימודיו הוא זכה ‏ לתעודת מומחה למנועים ועבד כמכונאי בעיר רבט. אברהם, ככל צעיר יהודי ‏ במרוקו, שאף לעלות לישראל, אך ככל הצעירים בני גילו, הוא לא ידע כיצד ‏ יתגשם החלום הזה ומתי. בשנת 1963, לאחר אירועים מסעירים והרפתקאות ‏ רבות התגשם חלומו. הוא הצליח לצאת ממרוקו, בדרך לא דרך, ולעלות ‏ לישראל. אברהם הצטרף לקיבוץ רוחמה, אך על-אף הניסיון שרכש בהכשרה ‏ בחו"ל, התקשה להשתלב בחיי קיבוץ גדול וותיק. אולם הוא התגבר על כל ‏ הספיקות וההיסוסים שכרסמו בלבו ועבר בהצלחה את כל שלבי הקליטה. ‏ הוא מצא את מקומו בחברה ובעבודה, עם כניסתו לעבודה בענף השלחין. ‏ הוא התמסר לעבודת השדה בכל מאודו והתקדם בה בצורה מפתיעה. תמיד ‏ היה מוכן להשקיע מאמצים נוספים, מעל ומעבר לחובותיו, כדי להקל על ‏ החלשים ממנו. הוא לא הירבה לדבר ואנשים שלא הכירוהו חשבו שיש משהו ‏ מוזר בהליכותיו, אך מי שהצליח לרכוש את אמונו, נוכח כי מאחורי חומת ‏ השתיקה מסתתר אדם רגיש טוב-לב, תמים, ונוח לבריות. מטבעו לא קיבל ‏ פשרות, וכשנוכח שמישהו אינו לפי רוחו היה מנתק את קשריו אתו. תמיד ‏ היה לו עניין להוכיח את ידיעותיו ולהפגין בקיאות בשטחים רבים. הכל ‏ חיבבוהו בשל תכונותיו אלה ובמיוחד אהבוהו הילדים על נכונותו לשחק עמם ‏ תמיד.‏ הוא גויס לצה"ל בסוף ינואר 1964 והתנדב לצנחנים. רצונו להיות צנחן היה ‏ ביטוי לאהבתו לארץ, על-אף הסכנות הכרוכות בכך. אברהם היה חייל מן ‏ השורה. הוא לא ניחן בשאיפות למנהיגות ותמיד אפשר היה לבטוח בו כי כל ‏ המוטל עליו ייעשה במסירות. הוא היה בעל כושר גופני מצויין ושימש ‏ כמקלען פלוגתי. במלחמת ששת הימים היה באגודה שפרצה לאום-כתף, זה ‏ המבצר ה"בלתי חדיר", המעוז החזק ביותר של הצבא המצרי בסיני.‏ ימים אחדים לאחר ניתוץ מוצבי אום-כתף, חצתה יחידתו את כל הארץ צפונה ‏ כדי ללחום ברמת-הגולן. על-אף כל כוחו הגופני הרב, האמנותו לחבריו ‏ ומהימנותו בביצוע הפקודות לקטול באויב, לא היה אברהם איש מלחמה. ‏ אחד מחבריו לנשק סיפר כי אברהם היה מזועזע והמום ממוראות המלחמה. ‏ הוא התקשה להתאושש ממראה גופות בני-אדם, אפילו היו אלה חיילי האויב. ‏ שחרור ירושלים וקרבות הגולן נתנו את אותותיהם בבחור גברתן זה, בעל ‏ הרגישות הרבה. אולם, ככל שחלפו הימים, החל אברהם להירגע ולהיקלט ‏ שוב בעבודה החביבה עליו. בראשית יוני 1969 הוא נקרא לשירות מילואים ‏ פעיל. ביום כ"ב בסיוון תשכ"ט (8.6.1969), נפל בעת מילוי תפקידו באיזור ‏ מעלה האדומים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.‏ בדברים לזכרו על קברו של אברהם, אמר מפקדו: "תמיד הכרתי אותו ליד ‏ המקלע הפלוגתי. כל פעם שפגשתי בו סחב את המקלע, ולכן כזה היה ‏ אברהם: חזק במיוחד בכוחו הפיסי. הוא הכיר בכוחו והיה מתנדב למאמצים ‏ מיוחדים מעבר למצופה מאדם ממוצע".‏ קיבוץ רוחמה הוציא חוברת לזכרו בשם "אברהם בן-אבו".‏ בן-אבו אברהם, יהי זכרו ברוך.‏