עמי בן-דוד

בן כדורי וג'ורג'יה. נולד השבט תרצ"ד (פברואר 1934) בבגדאד, בירת עיראק. ‏ אחרי שסיים את לימודיו בבית-ספר יסודי שם, בשנת 1950, עלה לארץ אשר ‏ עליה הרבו לספר לו מקטנותו. כשהגיע אליה חתר אל מטרה אחת ויחידה: ‏ השתלבות מלאה בחיי-המדינה - ומתוך כך מצא את דרכו למשק שדה-נחום. ‏ בחיים שם מצא את סיפוקו, כי הרגיש שהוא שותף ליצירת יש מאין.‏ ביוני 1953 גויס לצה"ל והתנדב לחיל-הצנחנים. על אף הקשיים בחיל זה ‏ מעולם התאונן עליהם ורק ידע אושר, כי בחלקו נפל להיות בין חובשי ‏ הכומתה האדומה. השתתף בפעולות-תגמול (כגון קלקיליה). בסוף שנת 1956 ‏ שוחרר מצה"ל וחזר לקיבוץ אשר בו חי בצנעה והיה אהוב על הכל. ‏ במערכת-סיני התייצב ככל חבריו כדי ללחום למען עמו נגד אלה שקמו עליו ‏ להשמידו. זמן מועט לאחר-מכן תקף אותו משבר ולאחר לבטים החליט לעזוב ‏ את הקיבוץ. בעיר עבר קורס להכשרה מקצועית מטעם משרד-העבודה והיה ‏ למסגר מיכני. אחרי שעבר ממקום למקום מצא עבודה (בשנת 1961) ‏ בבית-החרושת "ארגמן". הצטיין בעבודה ומסור היה לענייני הפועלים מתוך ‏ עמידה ביושר על הגנת חבריו בלי שפגע בעבודת-המפעל התקינה; היה חבר ‏ בוועד העובדים שהעריצו אותו. לאחר שנשא אישה בשנת 1962 חי הזוג את ‏ חייו הקשים בשקט ושניהם שאפו להקים להם את ביתם. שניהם השתכנו ‏ ברמת-גן. בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא למילואים - וכתום המלחמה חזר ‏ אל ביתו. בפברואר 1968 נקרא שוב לדגל ועל אף מחלתו יצא - אולם לא חזר, ‏ כי ליד יריחו מצא את מותו בעת חילופי-יריות עם כוח-אויב ביום י' בשבט ‏ תשכ"ח (9.2.1968). הניח אישה ושני ילדים קטנים. הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. ‏ בן-דויד עמי (פואד), יהי זכרו ברוך.‏