יהודה בן-זאב

בן ישראל וחיה. נולד ביום י"ג בכסלו תרצ"ד (9.12.1933) בקיבוץ רמת-רחל ‏ הקרוב לירושלים. את לימודיו בבית-הספר היסודי סיים ברמת-רחל. כאשר ‏ הגיע לגיל שתים-עשרה בערך עבר עם משפחתו אל חוף הכרמל, שם נוסד ‏ קיבוץ-חדש - עין הכרמל. למרות היות מישור-החוף פורה ויפה לא נשכחה ‏ ממנו רמת-רחל וכל הסובב אותה, כי קשור היה לעיר-הקודש בכל נימי נפשו. ‏ את לימודיו התיכוניים סיים בגבת. למד בסמינר "ארנים" והתכונן להוראה ‏ בבית-ספר תיכון. אחרי שלמד שנה אחת את לימודי היהדות וספרות עברית ‏ באוניברסיטה בירושלים למד ספרות והיסטוריה ישראלית במשך שלוש שנים ‏ במכון האוניברסיטאי אשר בחיפה. עמד במבחני-הגמר לתואר .‏A‏.‏B‏ בספרות ‏ עברית והתכונן לבחינות-הגמר בהיסטוריה ישראלית. עסק בהוראה ונטה ‏ לספרות. נפש פיוטית הייתה לו והוא אהב לשקוע בהגות ולכתוב דברי-שירה, ‏ סיפורים ורשימות. לשונו הייתה רבת-גוונים והוא העמיק לחקור בשורשיה ‏ של ספרות-העם. מוקסם היה עומד בפני אוצרות-הרוח של עמו ואהב ‏ להתעמק בתלמוד ובקבלה אשר מהם הייתה לו השראה. בכלל הזדהה בכל ‏ נפשו עם הגזע עתיק-היומין ומאד כאב לבו שהעם הולך וניתק משורשיו. גם ‏ לטבע הייתה לו אהבה גדולה אשר באה לידי ביטוי בכתביו הפיוטיים על ‏ תקופות-השנה השונות, אשר בכל אחת מהן ראה סמל לתולדות-עמו. ‏ באוגוסט 1954 גויס לצה"ל ושירת ביחידת-הצנחנים. במשק היה ער לכל ‏ הנעשה. היה צמא להעמיק את ידיעותיו בכל שטחי החיים החינוכיים ‏ והכלכליים. ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל, ופעם בהיותו כבר מגויס, ‏ בא לחופשה קצרה הביתה ובצאתו הביע את התפעלותו ממפקדי צה"ל. הוא ‏ לחם להגנת ירושלים העברית ובשעת פינוי-נפגעים נפל בקרב שנערך ליד מלון ‏ ‏"ריבולי" בדרך לשער שכם; זה היה ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר ‏ תשכ"ז (7.6.1967). הניח אישה בהריון ובת בשעת נפלו. הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לאחר נפלו הועלה בדרגה.‏ ‏ "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון. ‏ לזכרו ולזכר יהודה אשכול הופיע עלון עין הכרמל. בחוברת "אשר נפלו ‏ במלחמה" של קיבוץ המאוחד הועלה זכרו. בילקוט העזבונות של הבנים ‏ שנפלו במערכת-ישראל - "גוילי אש", כרך ד' - הובא מעזבונו.‏ בן-זאב יהודה, יהי זכרו ברוך.‏