מנחם בנארי

בן אלימלך ושולמית, חבר קיבוץ בית-זרע. נולד ביום י"ז בניסן תש"ה ‏ ‏(31.3.1945) בקיבוץ בית-זרע. סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון ‏ בבקעת-כנרות. משחר-ילדותו התבלט אופיו העצמאי והתקיף ובעודנו נער ‏ היה תובע מעצמו ומן הזולת את המירב, אך ללא יוהרה והתנשאות. בזולתו ‏ חיפש את הדרך לראות את הטוב, את החיובי. מימיו לא חיפש את הדרך ‏ הקלה והנוחה אלא את המעשה הדורש מאמץ ואחריות ותכונה זו הביאה ‏ אותו אל בין הצנחנים כאשר גויס לצה"ל באוגוסט 1963 - בחיל זה התגלה ‏ בכל גדולתו ומסירותו. עם שיחרורו משירות-החובה השתלב עד מהרה בחיי ‏ המשק ובמסירות רבה עבד בענף הבננות כשהוא בנטל האחריות לעבודות ‏ הקשות ביותר. היה חבר נאמן מאין כמוהו וראשון להיחלץ לעזרת כל כושל ‏ ונופל. גדולה הייתה האמונה שנתן בצדק האנושי הפשוט. לבו היה כן לגבי ‏ בני-אדם והאומץ שבקרבו היה רב - ועל כל סגולותיו אלו אהבוהו כל יודעיו. ‏ יחסו למלחמה היה יחס של מילוי-חובה. "סוף סוף כל מה שאנחנו עושים, ‏ אנחנו עושים למען עצמנו", כתב פעם מן הצבא. הוא לא שש אלי קרב אלא ‏ שהלך אליו מתוך הזדהות עם הדרך. הוא לא ראה את עצמו מוכשר לפקד על ‏ אחרים והאמין שהדוגמא האישית היא הקובעת - ועל פיה נהג. בכל כושר ‏ אירגון היה, קנאי ומסור. במלחמת ששת הימים יצא אל חזית ירושלים עם ‏ חטיבת-הצנחנים ובצעדו בראש-כיתתו אל מול שער שכם, שפלט אש קטלנית ‏ כל אותה שעה, נלחם בעוז ובמסירות, הסתכן והעז - ונפל כשהוא קרוב ליעד ‏ הסופי; הדבר היה בקרב על ירושלים ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא ‏ היום השני לקרבות. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל ‏ הר-הרצל בירושלים. ‏ בחוברת "53 מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי שנפלו במלחמת ששת הימים ‏ הוקדש לו עמוד מיוחד. אף בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו ‏ תולדותיו ותיאור הקרב האחרון. ב"כנרות", דו-הירחון של המועצה האזורית ‏ עמק הירדן, הועלה זכרו.‏ בנארי מנחם, יהי זכרו ברוך.‏