יצחק בנימיני (בקשי)

בן-זקונים של עזרא וג'ורג'יה. נולד ביום י"ז בטבת תש"ג (25.12.1942) ‏ בירושלים. בשנת 1936 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בעיר-הקודש. כילד ‏ למד יצחק ב"חדר", נכנס לבית-הספר היסודי "אורח-חיים", המשיך את ‏ לימודיו היסודיים ב"תחכמוני", ולאחר-מכן, כשסיים את לימודיו שם נכנס ‏ לבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה, למד בו שנתיים והמשיך ‏ לתעודת-בגרות בלימודים אכסטרניים. גילה נטייה במקצועות הריאליים. היה ‏ שקט וצנוע ואהב קולנוע ותיאטרון. בעודו צעיר השתייך לתנועת "הצופים" ‏ ולאחר-מכן ל"התנועה המאוחדת".‏ בינואר 1962 גויס לצה"ל וגמר את שירותו הסדיר במסגרת נח"ל מוצנח. ‏ גרעינו קיבל את הכשרתו בחמדיה לאחר הטירונות והאימון המתקדם ‏ בעמיעד. היה מסור לחבריו ואהב לעזור להם, ואפילו בימים הקשים של ‏ שירותו בצבא היו כל מעשיו מלווים בת-שחוק נעימה, עד כדי קונדסות ‏ וקלילות, ולא פעם השמיע באזניהם דברי עידוד. לכן היה כה אהוד על כל ‏ חבריו. גם במילואים שירת במסגרת הצנחנים. לאחר שהשתחרר מן הצבא ‏ חזר לירושלים. סיים בהצלחה קורס להנהלת-חשבונות ועבד במקצוע זה ‏ בכמה מקומות. שלושה חדשים לפני נפלו התקבל כמנהל-החשבונות במלון ‏ ‏"הולילנד" ובתקופה קצרה זו ידע לקנות את לב כל הסובבים אותו ואת ‏ הערכתם בחריצותו לעבודה ובדייקנותו בה. בימי הכוננות למלחמת ששת ‏ הימים, כשחלק גדול מחבריו נקרא להגן על המולדת, חשש שמא שכחוהו ‏ והוא לא ייקרא לדגל; אז התקשר לבסיס לדעת על מה ולמה נתאחר ‏ צו-הקריאה. כאשר נקרא הטיל את עצמו לקרב ונלחם כגיבור לשיחרור ‏ ירושלים, אלא שלא זכה לראות בשיחרורה השלם כי נפל בקרב בבירה, ‏ בגבעת התחמושת ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני ‏ לקרבות. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל ‏ בירושלים.‏ בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו ‏ האחרון.‏ בנימיני (בקשי) יצחק, יהי זכרו ברוך.‏