אבנר - שמעון גץ

בן מאיר-יהודה ואסתר. נולד ביום ט"ז בסיוון תש"ו (15.6.1946) בטוניס אשר ‏ בטוניסיה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949. אביו הרב הוא ממעצבי הדמות ‏ של ההתיישבות בגליל - מבחינה חלוצית, משקית, חינוכית וגם צבאית, היות ‏ והוא גם קצין קרבי בצה"ל. כנצר למשפחה מפוארת, המתייחסת לרב חיים ‏ אבן עטר, בעל "אור החיים", קיבל אבנר חינוך דתי ואחרי סיימו את לימודיו ‏ בבית-הספר היסודי במושב כרם-בן-זמרה, אשר בו ישבה המשפחה, למד ‏ ב"ישיבה" בצפת ובכפר הרא"ה. שלוש שנים בילה אבנר ב"ישיבה" ושקד על לימודיו ‏ לשביעות רצון כל הסובבים אותו. ב"ישיבה" התחילה להתגלות דמות המנהיג ‏ בעל ההשפעה על חבריו, בעל כוח רצון וכוח החלטה, שדבק במטרות שונות ‏ שהציב לעצמו. היה שנון ופיקח ולדוגמא לכל יודעיו, ירא שמים, בעל חוש ‏ הומור מפותח, אדם שקשר את הזולת אליו ושפע בטחון. השתייך לתנועת ‏ ‏"בני-עקיבא". בעידודו של אביו הקדים להתגייס ביולי 1963 והוא אז בן י"ז ‏ בלבד. לאחר תקופת-הטירונות וסיום קורס-החבלה חזר אל חברי גרעינו ‏ ששהו במושב משואות-יצחק ולאחר שנת נח"ל יצא לאימון מתקדם והגיע ‏ הביתה עונד כנפי צנחן. בחזרו למשק-הוריו הדריך נוער עובד במקום ונתמנה ‏ כסגן מנהל התחנה האיזורים למיון ביצים במירון והכניס שכלולים אשר העלו ‏ את התפוקה והגבירו את הייעול. מילוי התפקיד היה קשה גם ביחסי עובדים ‏ ובייחוד הצטיין אבנר בהשכנת שלום ביניהם. באותם הימים התכונן להקים ‏ בית במושב. ערב מלחמת ששת הימים הגיעו למשפחה שני צווי קריאה - לאב ‏ ולבן, ומעניין לציין כי את הזמן שנותר להם עד למועד-יציאתם ניצלו שניהם ‏ ללמוד ולברר את דיני המלחמה לפי הרמב"ם. בפרוץ מלחמת ששת הימים ‏ נמצא במסגרת המילואים ופעל כחבלן. בתפקידו זה נע עם ראשוני הפורצים ‏ את קו-הגבול לירושלים הערבית, עבר את שלבי-הקרב הראשונים תחת אש ‏ רצופה ועמד בכבוד בכל מבחני-החיל בקרב. אך כשכוחותינו התקרבו לחומות ‏ העיר העתיקה נפגע במטח הראשון שנורה עליהם על-ידי צלפי האויב ; זה היה ‏ ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), היום השני לקרבות, בקרב שהתנהל בבית הקברות המוסלמי . אל מול חומת ירושלים החיצונה . בין שער שכם לשער הפרחים . אבנר הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.‏ בחוברת ההנצחה "אשי ישראל", שהוציאה מזכירות איגוד המושבים של ‏ הפועל המזרחי לזכר בני מושבי האיגוד שנפלו על משמרתם, הועלה זכרו. ‏ בספר "במעלות גיבורים" בעריכת ישראל ארליך, הוקדשו כמה עמודים לזכרו. ‏ גם בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש לו עמוד בו מובאים ‏ תולדותיו ותיאור הקרב אחרון שלו.‏ גץ אבנר-שמעון, יהי זכרו ברוך.‏