יצחק דרור

בן שמעון ושושנה. נולד בעשרה בטבת תש"ה (26.12.1944) באיספהן שבפרס ‏ ובהיותו צעיר לימים עלה ארצה עם משפחתו, שהתיישבה ביבנה. עוד בפרס ‏ התיתם מאמו ואביו לקח לו אישה אחרת ואז חלה עליו, כבכור האחים, ‏ הדאגה לאחיו הצעירים. משהגיעו ארצה השתדל לסדר אותם באולפן ‏ במסגרת "עליית הנוער".‏ יצחק גויס לצה"ל במחצית פברואר 1965 והתנדב לשרת ביחידה מובחרת של ‏ הצנחנים. במלחמת ששת הימים היה בין כובשי סיני והשתתף גם בחדירות ‏ ובפשיטות נועזות, גם בתקופת שירותו הסדיר וגם בתקופות שירות ‏ במילואים. הוא השתתף בפעולת כראמה במרס 1968 ובפעולת סמוע. לאחר ‏ שהשתחרר משירות החובה הקים משפחה והחליט לבנות את ביתו בקבוצת ‏ שילר, כי לאחר שנות נדודיו בנכר ושנות שירותו בצה"ל, מצא בקבוצה זו ‏ משענת ומסגרת חיים רגועה. הוא התמסר לטיפוח משפחתו-ביתו. מטבעו ‏ היה צנוע, עצור וממעט בדיבורים. כפי הנראה נתנה בו ילדותו את אותותיה. ‏ הוא היה ממלא בנאמנות ובדייקנות כל עבודה שעשה והיה נהנה על הישגיו. ‏ תמיד רצה ללמוד ולהתקדם, אך ידע להיות מאושר בחלקו ולהסתפק במועט. ‏ בראשית יולי 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום ה' באב תשכ"ט ‏ ‏(20.7.1969), נהרג בהפגזת אויב, בקרב שהתחולל באזור תעלת סואץ, והובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקבוצת שילר. הניח אישה ובת בת חצי שנה.‏ לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת אשר שמו נקרא עליה. בחוברת זו כלולים ‏ דבריו של מפקד הפלוגה עליו: "יש המכירים אדם ממבט ראשון ויש - משיחה ‏ קצרה. - - אנו מכירים חברים כאשר הנטל רב, כאשר נמצאים תחת אש - - ‏ ברגעים אלה אין לאדם מסכה. הוא כפי שהנהו, הוא עצמו - בגדולתו. יצק ‏ התגלה (ברגעים כאלה) כאדם שקט, בעל אומץ-לב. הוא לא הרבה לדבר ואף ‏ לא שש אלי קרב, אך כשקיבל פיקוד, ביצועו היה מושלם. בשעות המתח ‏ הרבות הפנה את מחשבותיו אל ביתו, אשתו ובתו, והרבה לדבר עליהן - וכך ‏ הכרתי את האיש - הבעל והאב". בחוברת זו כתב גם רופא הגדוד על דמותו ‏ של יצחק: "במשך תקופה זו (של שבועיים האחרונים לפני נפלו) למדתי ‏ להעריך אותו ולאהבו. היו אלה שבועיים של פעילות אינטנסיבית מאד, ‏ תקופה קשה, שבה חייב כל אחד לדלות מקרבו את כוחות אישיותו העמוקים ‏ ביותר - בייחוד אם הוא מפקד על אחרים ואחראי להם. עליו להתגבר על ‏ הגעגועים והדאגה למשפחה, על הפחד, על העייפות, על השיגרה והאדישות - ‏ להיות מסוגל לעזור בכך גם לאחרים - - - יצחק עשה כל זאת בצורה נפלאה - ‏ ‏- - בחיוך מלבב, תוך הטיית כתף לכל משימה, - - - קיבל על עצמו לעשות ‏ הרבה יותר ממה שהיה חייב לעשות. לעיתים היסס - - - אך משקבל על עצמו ‏ ‏- עשה, כדרכו, בצורה מושלמת. הוא נפצע אנושות מפגיעה קרובה של פגז ‏ וכאשר באו לחלצו ולהביאו לבונקר הרפואי, קידם את פני הבאים בצורה ‏ האפיינית לו והזהיר אותם מפני הסכנה ואמר כי מוטב שישמרו על עצמם".‏ דרור יצחק, יהי זכרו ברוך.‏