חיים איסרוביץ

בן זקונים של אבא וחנקה. נולד ביום י"ח בתשרי תשי"א (29.10.1950) ‏ בטבריה. ילדותו עברה עליו במושבה מגדל בה סיים את לימודיו בבית-הספר ‏ היסודי על-שם אביגדור. טיולי בית-הספר היו אהובים עליו במיוחד, ‏ כשהתלמידים כולם העפילו להרים המתנשאים סביב הכנרת והשקיפו מטה ‏ על העמק, על פני הכנרת השלווה ואל המושבה מגדל עצמה. חיים גדל בנוף ‏ מקסמים ובאווירה של אנשי אדמה ומאלה ינק את אהבתו לארץ, אשר למענה ‏ הקריב את חייו. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים, המשיך לימודיו בכיתה ‏ ט' בבית-הספר התיכון "הגליל" בטבריה. בתום שנת הלימודים עברה ‏ המשפחה ממגדל להרצליה, אשר בה נתקבל כתלמיד בבית-הספר התיכון. ‏ חיים השתלב מיד בחיים החברתיים של כיתתו והתבלט כתלמיד חרוץ. הוא ‏ אף הצטרף לתנועת "הנוער העובד" בעיר ויחד עם הגרעין שבכיתתו יצא ‏ למסעות ולעבודה בקיבוצים. אכן, היה חיים תלמיד טוב, אך הצלחותיו-הוא ‏ לא סיפקוהו, כי מטבעו היה מוכן לעזור לידידיו‎;‎‏ במיוחד הוכיח זאת בתקופת ‏ ההתכוננות לבחינות-הבגרות. ביתו היה פתוח לכל חבריו. את כולם היה ‏ מקבל בחיוך על פניו. עם סיום לימודיו התיכוניים ביקש חיים להצטרף ‏ לעתודה האקדמית, כדי ללמוד רפואה, אך כאשר התברר לו כי לא יוכל ‏ להתקבל ללימודי הרפואה, החליט לדחות את לימודיו אלה עד לאחר שירותו ‏ הצבאי. הוא ביקש להתקבל לקומנדו הימי, לצנחנים או לחיל-האוויר ועשה ‏ ככל יכולתו להתאמן ולהתכונן לקראת הבאות. הוא חיכה בקוצר-רוח לגיוסו ‏ ונהג לחזור ולומר: "אם להתגייס לצה"ל - לפחות לעשות משהו חשוב וקשה - ‏ ואף מסוכן".‏ בנובמבר 1968 גויס לצה"ל והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. טבעי הדבר, שהוריו ‏ חששו ודאגו על כך‎;‎‏ לדעתם הייתה זו משימה קשה והם לא האמינו שחיים ‏ יעמוד בכך. אולם חיים לא אכזב. הוא השתתף במספר פעולות צבאיות - אך ‏ לא הרבה לדבר עליהן ולא התפאר במעשיו. הוא יצא לקורס מ"כים וסיים ‏ אותו בהצטיינות. לאחר-מכן נמצא מתאים להישלח לקורס-קצינים. כמו בכל ‏ הקרבות, כן גם בקרב האחרון בו השתתף, בקרב שעל האי שדואן, הוכיח חיים ‏ את אומץ לבו ומסירותו:‏ ביום חמישה-עשר בשבט תש"ל (22.1.1970), נפל בקרב, וכך בא הסוף ‏ לתקוותיו ותכניותיו של הלוחם האמיץ והחבר למופת. הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. שבוע לפני נפלו הועלה לדרגת רב-טוראי.‏ מפקדו כתב "קווים לדמותו": "אני זוכר כשהגיע אלינו אותו עלם צעיר, בעל ‏ עיני-התכלת. לראשונה ראיתיו כאשר התייצב בביתן הצנחנים בבסיס הקליטה ‏ וביקש להתנדב לצנחנים. הוא לא עשה רושם, שיוכל לעמוד בקשיים הגופניים ‏ שעליהם ייאלץ להתגבר בתחילת דרכו בצנחנים, אולם עד מהרה נוכחתי, ‏ ויחד עמי רבים אחרים, כי אותו נער צנום הסתגל חיש קל לתנאים הקשים ‏ והוכיח עד מהרה את יכולתו וכשרו. - - - הוא היה מטובי החיילים בפלוגה. ‏ נטל חלק בכל המשימות, שהוטלו על הפלוגה - חלקן בתוך גבולות הארץ ‏ וחלקן מחוצה לה ובכל רגעי המבחן הוכיח את עצמו ודבק במשימה. הוא אף ‏ זכה להערכה ניכרת בקרב מפקדיו. - - - חיים היה עקבי בהתנהגותו הטובה, ‏ בחיילות טובה ובכושר לסבול בשקט, גם כאשר לוחץ משהו על הגב, או על ‏ הרגלים... תמיד היה מעלה חיוך על פניו, למרות שבמקרים רבים היה חיוך זה ‏ מהול בזיעה קרה, שהייתה מכסה את פניו כתוצאה ממאמץ. - - - אינני יכול ‏ לסיים בלי לפנות אל ההורים, שגידלו וחינכו את חיים. להם אני יכול לומר ‏ שגידלו בן אמיץ, גיבור וחייל נאמן למולדתו. חיים יצא לקרב האחרון כשחיוך ‏ על פניו. הוא נפל בקרב כגיבור, כאשר הסתער אל מול האויב. הוא יישאר ‏ זכור לחבריו ומפקדיו וימשיך ללוות אותנו כסמל להמשך דרכנו למשימות ‏ הבאות אשר תוטלנה עלינו. - - "‏ חבריו וחברותיו הוציאו לאור חוברת לזכרו, הנושאת את שמו "חיימקה"‏‎;‎‏ ‏ המועצה המקומית מגדל החליטה להנציח את זכרו ולקרוא על שמו את מגרש ‏ הספורט, שליד בית-הספר במגדל‎;‎‏ כן החליטה המועצה לנטוע על שמו עצים ‏ ביער-הזכרון‎;‎‏ הוריו הקימו קרן למלגות על שמו ומדי שנה, ביום נפילתו, נערך ‏ טכס אזכרה וחלוקת מלגות ל- 5 תלמידים מצטיינים בבית-הספר התיכון ‏ בהרצליה, אשר בו למד.‏ איסרוביץ חיים, יהי זכרו ברוך.‏