הרצל הלוי

תאריך לידה:
22 בפברואר 1944
תאריך נפילה:
07 ביוני 1967
דרגה:
רב"ט
שנת נפילה:
1967
תקופת נפילה:
מלחמת ששת הימים
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 28 - 418; 9150; 8
מקום קבורה:
הר-הרצל
קורות חיים:
בן חיים-שלום וצילה. נולד ביום כ"ח בשבט תש"ד (22.2.1944) בירושלים. ‏ אביו - דוקטור לפילוסופיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, עבד ‏ עשרות בשנים כסגן מנהל רפואי ב"הדסה" וכיום מכהן בתפקיד סגן המנהל ‏ הכללי לענייני כלכלה רפואית וסטטיסטיקה במשרד-הבריאות; אמו, ‏ ממשפחת הרב קוק זצ"ל, אף היא סיימה את לימודיה באוניברסיטה העברית ‏ במקצוע הבקטריולוגיה ועובדת בבית-החולים "הדסה". משחר-ילדותו הצטיין ‏ בעירנות ובשמחת-חיים ובת-צחוק לא סרה מעל פניו. חינוכו היה דתי-לאומי ‏ ועל עקרונות-חינוכו אלה שמר במשך כל ימי-חייו הקצרים. הוא למד וסיים ‏ את לימודיו בבית-הספר התיכון "מעלה" בירושלים, בו היה צעיר-התלמידים ‏ בכיתה ובין הראשונים בהישגיו. מחוץ לבית-הספר הדתי למד גם גמרא מפי ‏ מורה פרטי והגיע להבנת סוגיה בתלמוד בפני עצמו. במשך כל ימי-חייו ובכל ‏ אשר הלך שאף להוסיף דעת וחקר. היה פעיל בתנועת "הצופים" - בשבט ‏ הדתי "משואות" (שהיה קשור בבית-הספר "מעלה). גם בתנועה, כבלימודיו, ‏ הראה יכולת וגישה רצינית כחניך, כמדריך, כראש-גדוד וכמרכז-השבט. בקיץ ‏ ‏1960 היה חבר במשלחת-מדריכים לתנועת "יהודה הצעיר" אשר ‏ בארצות-הברית. ניתנה לו הזדמנות להכיר את העולם הגדול, את הקיבוץ ‏ היהודי אשר שם ואת הנוער שבמקומות ההם. את עיקר הדרכתו עשה ‏ במחנה-הנוער "הרצל", אשר במדינת ויסקונסין, ושם קשר קשרים אמיצים ‏ עם חניכים מדריכים. רבות ביקר בערים וראה את מצב הנוער והחינוך ולא ‏ נמנע ממתוח את ביקרתו על מעשה השליחים שניצלו את שליחותם לטיולים ‏ ולסיורים. עם גמר לימודיו בבית-הספר התיכון גויס לצה"ל ביולי 1961 ‏ במסגרת נח"ל ולאחר אימוני-הטירונות נשלח, לפי דרישת הנהגת "הצופים" ‏ כמדריך שליח לירושלים כדי לרכז את שבט "הצופים" הדתיים "משואות". ‏ עשה לילות כימים בתפקיד זה, כי ראה בו ייעוד חשוב, וזו הייתה תקופת ‏ שגשוג ופריחה לתנועה בכלל ולשבט "משואות" בפרט. את תקופת שהותו זו ‏ בעיר סירב בהחלט לנצל לשם התחלת לימודים באוניברסיטה, שהרי לא לשם ‏ דאגה לענייניו קיבל את התפקיד, כפי שאמר פעם, ולא כדי להשמט משירות ‏ צבאי. כאשר שב למסגרת הצבאית יצא לאימון המתקדם והוכשר למפקד ‏ כיתת-צנחנים. הוא בילה עם יחידתו בגבול הצפוני, על הגבול הסורי, ולמד ‏ להכיר יפה את המצב הטופוגרפי של האויב ולא פעם היה מדבר מתוך דאגה ‏ לישובים הרבים הנתונים לחסדיו! וחבל שלא זכה לראות או לשמוע על ‏ שחרור רמת-הגולן. לאחר שנשתחרר מן השירות הצבאי הוצע לו לצאת לכמה ‏ חדשים כמדריך במחנה-קיץ של נוער יהודי בסקנדינביה וממקום-המחנה ערך ‏ סיורים בארצות השכנות. ב"בית הלבן" בוושינגטון, בלשכת הזהב בעיריית ‏ שטוקהולם ובאולמי לובר בפריז היה מבקר כשהכיפה הסרוגה לראשו ‏ ובמסעותיו היה מקפיד על כשרות-המזון ועל שמירת-השבת וכך עורר כבוד ‏ לטיפוס היהודי החדש בגדל במדינתנו (יומנו משליחות זו מעניין מאד). מיום ‏ שהתחיל לומד הראה התעניינות בהיסטוריה וזה היה המקצוע החביב עליו, ‏ כי בתולדות העבר ראה את מקורות ההווה והעתיד ובניסיונות של שנים ‏ עברו, מהצלחותיהן ומכשלונותיהן, למד להבין החלטות שונות הנוגעות ‏ להיום ולמחר. הרצל המשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, ‏ בפקולטה למדעי-הרוח והחברה, וכנראה כי בגלל שליחויותיו בארצות-הברית ‏ ובסקנדינביה וגם כתוצאה מפגישותיו במסעותיו בפריז בדרכו מסקנדינביה ‏ עם בן-דודו, פרופסור יונה גוטמן, המומחה לגיאוגרפיה, החל שינוי בדרך-חייו ‏ בבחרו את מקצוע הגיאוגרפיה. את המקצוע לא נתכוון להורות; הוא התעניין ‏ בו כי את הגיאוגרפיה ראה כיסוד לתכנונם המסובך והמורכב של החיים ‏ ובטוח היה כי העוסק בגיאוגרפיה ימצא את מקומו בענפי פעילות בכל שטחי ‏ החיים החברתיים. בכלכלה ובגיאוגרפיה - שני המקצועות שלמד - הראה ‏ התעניינות רבה. הוא אהב את נוף-המולדת ואת פינות-החמד שלה, הירבה ‏ לטייל ולסייר בהן ועקב טיולים אלה התפתח בו תחביב הצילום והפיתוח. ‏ בכל מסעיו צילם הרבה ותוצאותיהם מאות צילומים ושקופיות אשר בעזבונו. ‏ בסוף שנתו הראשונה באוניברסיטה נתקבל הרצל, לפי המלצת מוריו ‏ במחלקה לגיאוגרפיה, לעבודה במחלקה לכלכלה ולתיכנון במשרד התחבורה ‏ ותוך זמן קצר כבש לו מקום מכובד בצוות החוקרים והמתכננים ואת ‏ התפקידים האחראיים שהוטלו עליו היה ממלא בהבנה ובאהבה. זמן מועט ‏ לפני נפלו עמד לגשת לבחינות-הגמר לשם קבלת התואר "בוגר" במקצועות ‏ הגיאוגרפיה והכלכלה. עם גבור המתיחות בערב מלחמת ששת הימים, ‏ משנקרא לצבא, הביע במכתביו את דאגתו לגורל העבודה הסמינריונית שהיה ‏ עליו להגיש בכלכלה ולבחינות-הגמר שלקראתן היה עליו להתכונן; הוא היה ‏ במסגרת שירות-המילואים שהיה נותן מאז שוחרר מן הצבא לראשונה, וביום ‏ השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967) נפצע הרצל פצעי-מוות ‏ בקרב שנערך על ירושלים העתיקה כשהוא מתקדם תחת אש-תופת והמלה ‏ האחרונה בפיו הייתה: "החומה", אשר בשעריה לא בה. הניח אישה ובת ‏ שנולדה ששה חודשים אחרי נפול אביה. הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.‏ בהגיע הידיעה על נפלו אל מחנה "הרצל", נערך שם מפקד-אבל של החניכים ‏ והמדריכים לזכרו והכיכר המרכזית במחנה נקראה על שמו ושלט נקבע בה. כן ‏ נקבע מנהג לערוך מפקד כזה במקום שנה שנה. עם נפילתו החליטה המחלקה ‏ לגיאוגרפיה של האוניברסיטה העברית בירושלים על מפעל ללא תקדים ‏ בהוציאה לאור ב"שלושים" לנפלו את עבודתו הסמינריונית שצוינה על-ידי ‏ מוריו כעבודה מדעית רצינית הראויה לשבח ולהנצחה, ושמה "גורמים ‏ המשפיעים על מערכת התחבורה המטרופולימנית בצפון-אמריקה". בספר "אם ‏ אשכחך" הופיע לזכרו ומכיל גם מעזבונו. בספר "מאריות גברו" בהוצאת ‏ מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד מיוחד לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון. גם ‏ ב"ירושלים של צנחנים" הונצח שמו. שרגא קדרי פירסם בקובץ "ולירושלים" ‏ ‏(שהוציא סניף ירושלים של אגודת הסופרים העברים יחד עם הוצאת "יחדיו") ‏ את יצירתו "תמונה בכ"ח באייר" ולכותרתה הצמיד את ההקדשה: ‏ ‏"לנשמותיהם של יעקב מאיר, הרצל, הלוי, אבי רייזמן וחבריהם ז"ל, שחיברו ‏ בדמם את ירושלים יחדיו". אף ב"מערכות הונצח שמו במאמרו של מוטה גור ‏ ‏"סיפור הלחימה של חטיבת הצנחנים בדרך שכם". ב"פנים אל פנים" נכתבה ‏ כתבה עליו בשם "בעל קסם ואופטימיות" מאת אברהם בנמלך במדור ‏ ‏"במעלות גיבורים וקדושים". סיפור בשם "דקה של צפירה" לזכר הרצל וחבריו ‏ מאת ארי אלון נדפס ב"מעריב לנוער" במלאת שנה לנפלם. ב"גוילי אש", כרך ‏ ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל הובא מעזבונו. בספר ‏ ‏"נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים ‏ שבה. בעריכת יהודה האזרחי הוקדשו כמה עמודים המספרים עליו. אביו ‏ הקדיש לבנו את מאמרו "הרהורי שכול", וכן כמה ממאמריו המקצועים.‏ הלוי הרצל ("הרצי"), יהי זכרו ברוך.‏
לצפייה בסרטון
נרות שהודלקו: 58הדלק נר