יעקב וגנר

בן זאב וצפורה. נולד ביום כ"ה בשבט תש"ה (5.2.1945) ברחובות, לאחת ‏ המשפחות הוותיקות של חולון. בעיר זו למד בבית-הספר היסודי ע"ש ביאליק ‏ והמשיך שנתיים בבית-הספר התיכון ע"ש קוגל. כשהיה בכיתה י' עבר ‏ לבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" יד סינגאלובסקי ביד-אליהו וסיים את ‏ לימודיו בהצלחה. הוא היה חבר פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד" ויחד ‏ עם חבריו לתנועה ולספסל הלימודים הרבה לטייל ברחבי הארץ. בטיולים ‏ אלה למד להכיר את הארץ ולאהוב אותה. גם במסגרת הגדנ"ע נטל חלק בכל ‏ הפעולות. יעקב היה נער טוב-לב וקשר קשרי ידידות אמיצים עם כל מכריו. ‏ הוא היה בעל כישרון מוסיקלי, חילל בחליל, ניגן במפוחית ופרט על פסנתר. ‏ אך יותר מכל אהב לנגן באקורדיון. מכל זה לא נפרד גם בשנים מאוחרות ‏ יותר, גם בהיותו בצבא וגם בהיותו סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. ‏ בשנות הלימודים האחרונות התגבש בבית-ספרו גרעין נח"ל, שהיה עתיד ‏ להצטרף לקיבוץ אילות בדרום. יעקב הצטרף לגרעין זה והיה בין פעיליו.‏ יעקב התגייס לצה"ל בסוף ינואר 1963 והצטרף ליחידת נח"ל. לאחר הטירונות ‏ עבר עם הגרעין לקיבוץ. בקיבוץ עבד במחצבה ושמח בעבודתו אף על פי ‏ שהייתה קשה מאוד. בערבים נהג לרכז סביבו את החבר'ה ובעיניים עצומות, ‏ בדבקות, ניגן באקורדיון ושר. בתקופת התעסוקה בנח"ל המוצנח עבר קורס ‏ מ"כים וקורס צניחה. יעקב היה בעל כושר גופני מעולה וסבולת מצוינת. ‏ במסעות מפרכים היה מעודד כל נחשל ומטה שכם לעזרה. הוא השתתף ‏ בפעולות גמול, והיה קשור מאוד ליחידתו. גם לאחר שנפצע בברכו באחת ‏ הצניחות וסבל תקופה ארוכה סירב ללכת לוועדה רפואית, מחשש שמא ‏ יורידו לו את הפרופיל הרפואי ויעבירוהו ליחידה עורפית - לא לוחמת. לאחר ‏ ששוחרר מהשירות הסדיר נרשם ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, ‏ בפקולטה לכלכלה ולמדעי המדינה. את מחייתו מצא בעבודה כחשמלאי ‏ ‏(מקצוע שרכש ב"אורט") ובנגינה באקורדיון. במלחמת ששת הימים גויס ‏ למילואים ועם יחידתו השתתף בקרבות אום-כתף וכיבוש רמת-הגולן. בשנת ‏ ‏1968, כאשר שירת באזור שארם-א-שייך, לא חזרה יחידת-סיור של שישה ‏ חיילים לבסיס. נערכו חיפושים ולשוא וגם מסוק לא הצליח לגלותם. יעקב ‏ החליט למצוא את האבודים, אף-על-פי שהוא עצמו היה חולה זה יומיים. ‏ קצין אחד, שהיה בין "האבודים", סיפר כי כל אנשי החוליה היו חולים ‏ ומעולפים וחייל אחד גם הוכש על-ידי נחש. הם היו כמעט על סף היאוש ‏ ופתאום שמעו קול קורא אליהם: "חבר'ה, איפה אתם?" ואז ידעו שניצלו. ‏ בדרך חזרה בלכתם בקניון הראה יעקב סימני חולשה ומחלה וכשנשאל: "למה ‏ זה יצאת דווקא אתה לחפשנו?" ענה: "אמרו שצריך לחלץ אתכם - והלכתי". ‏ את לימודיו באוניברסיטה עמד לגמור בשנת תשכ"ט ובראשית אותה שנה ‏ נשא לו לאישה בת חולון עירו, רכש לו דירה שם וריהט אותה בפשטות ‏ ובטוב-טעם, באבזרים שהתקין בעצמו. יעקב השתתף במכרז על משרת כלכלן ‏ במשרד מבקר המדינה בתל-אביב וזכה במכרז. ארבעה ימים לפני סיום ‏ תקופת שירות מילואים, ביום י' באלול תשכ"ט (24.8.1969), נפל בעת מילוי ‏ תפקידו, כאשר הג'יפ שנסע בו לסיור בקו הגבול עלה על מוקש. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אחריו אישה.‏ מפקדיו אמרו עליו: "היה אחד הסמלים הטובים בפלוגה. ביצע את כל ‏ המשימות שהוטלו עליו באחריות ובמסירות. היה אהוב על כל חבריו והתבלט ‏ בארגון ערבי הווי - - - היה חייל למופת, אהוב ומקובל על מפקדי הגדוד ‏ וחייליו".‏ לאחר נפילתו יצא לאור ספר לזכרו ובו פרטים על חייו, על פעילותו ‏ בבית-הספר ובצבא ומקצת מאגרותיו; פרשת-חייו רשומה ב"נזכור", הוא ספר ‏ הזיכרון שהוציאה האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים ‏ שלה, בעריכת יהודה האזרחי; כמו כן הונצח שמו על לוח זיכרון בבית-הכנסת ‏ הגדול בחולון, ובסניף הנוער העובד בחולון.‏ וגנר יעקב, יהי זכרו ברוך.‏