משה ויזל

בן יזיק ופנינה. נולד ביום ט"ז בשבט תרצ"ט (5.2.1939) בפראג אשר בצ'כיה. ‏ בזמן מלחמת-העולם השנייה שהה בהונגריה תחת שלטון הנאצים. הוריו ‏ ניספו בשואה. עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" בשנת 1948 ומשה נכנס ‏ למוסד "הדסים" ולמד שם שנה אחת; לאחר-מכן למד וסיים את לימודיו ‏ במוסד "אהבה". בהיותו ילד, כשהיה חניך במוסד "אהבה", היה אוהב לצייר ‏ ואף זכה בפרס בינלאומי לציורי-ילדים. אחרי שגמר את לימודיו התיכוניים ‏ במוסד "נעמן" בקיבוץ עין-המפרץ גויס לצה"ל ושירת בחיל-הצנחנים. בזמן ‏ השירות זכה באליפות צה"ל בריצה למרחקים ארוכים. אחרי שירותו היה ‏ מדריך בתנועת "השומר הצעיר". מתחילה היה איש-קיבוץ ולאחר שעזב את ‏ הקיבוץ עבד במעבדה המיכנית של הטכניון העברי בחיפה. עמד ‏ בבחינות-הבגרות האכסטרניות ונרשם לפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ולמד ‏ שם כמעט ארבע שנים. בשנות-לימודיו עבד כדי למצוא את לחמו ושימש רכז ‏ התעסוקה באגודת הסטודנטים של המוסד, היה מתקיים משיעורים פרטיים ‏ והיה נהג ב"אגד". היה מרבה בטיולים בג'יפים ברחבי-הנגב. במשך ששת ‏ השנים של שירותו שירת בסיירת הצנחנים. לאחר-מכן היה יוצא למילואים ‏ מדי פעם וגם במלחמת ששת הימים נמצא במסגרת זו ועמה השתתף בקרבות ‏ על שחרור ירושלים בימי המלחמה. ביום השישי לקרבות, הוא ב' בסיוון ‏ תשכ"ז (10.6.1967), נפל בקרב שנערך ברמת-הגולן בצאתו לקראת האויב ‏ נפצע מצרור-האויב אחרי שגילה גבורה ונכונות הקרבה. הניח אישה. הובא ‏ לקבורה בבית-הקברות הצבאי אשר בעפולה ולאחר זמן הועבר ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.‏ בצד הדרך אל-על - בוטמיה הוצב גוש של אבן בזלת ועליו חקוק סיפור-נפלו - ‏ גלעד לזכרו. ביום השנה לנפלו הוצא לאור ספר לזכרו הנושא את שמו. בספר ‏ ‏"החודש הארוך ביותר" לד"ר מ' בר-זוהר ואף בספר "צנחנים מסיני עד גולן" ‏ הוזכר שמו. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל - "גוילי אש", ‏ כרך ד' - הובא מעזבונו.‏ ויזל משה ("מוישלה"), יהי זכרו ברוך.‏