מרדכי טל (טלמון)

בן סולומון הכהן ושרה. נולד ביום כ"ב באב תרצ"ג (14.8.1933) בטהוץ ‏ שברומניה. את לימודיו היסודיים השלים שם וכאשר הגיעה המשפחה לארץ ‏ בשנת 1948, למד בבית-ספר תיכון בתל-אביב עד שסיים את לימודיו.‏ מרדכי גויס לצה"ל ביולי 1951 והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. במשך ‏ תקופת-שירותו צנח מרדכי למעלה מאלף פעם והתחושה הנפלאה של שהייה ‏ באוויר קסמה לו למן הצניחה הראשונה. אמנם לא פסק מלפחוד לפני ‏ הצניחות, אלא שמימיו לא ניסה להתחמק מהן. במרוצת שירותו הסדיר ‏ התמנה לתפקיד סמל-מחלקה. כשבועיים לפני תום שירותו נקרא מרדכי ‏ למפקד-הבסיס, שהציע לו לצאת לקורס-קצינים, אך הוא לא קיבל את ‏ הצעתו. שנתיים בערך לאחר שחרורו, נקרא, כאיש מילואים, להשתתף ‏ בפעולת תגמול. אחרי פעולה זו הוצע לו להצטרף לצבא-הקבע ולצאת לקורס ‏ מדריכי-צניחה, לכך הסכים מרדכי - וחתם. זה היה ביוני 1956. כמדריך-צניחה ‏ התמחה ב"תחום" חדש - צניחה חופשית. בצניחה החופשית הראשונה פחד ‏ מאוד, כפי שסיפר בעצמו. בצניחה השנייה, פחד פחות ולמן הצניחה ‏ השלישית ואילך היה כבר "משוגע" לצניחות חופשיות. שוב לא פחד ולא חשש ‏ שמא לא ייפתח המצנח. מחשבותיו היו נתונות לאותה נקודה שעל הקרקע, ‏ אשר בקרבתה היה חייב לנחות. במאות הצניחות שצנח קרו לו הרבה תקלות, ‏ אך תמיד ידע להתגבר עליהן ולנחות בשלום. באחת מהן ריחף קרוב לאחד ‏ המושבים שבדרום ולפתע סחף אותו משב-רוח לכיוון המושב. הוא סיפר ‏ אחרי-כן: "הייתי צריך לבחור בין נחיתה על גג-הרפת או על צמרת אקליפטוס. ‏ בחרתי באקליפטוס. מן העץ התחלקתי לקו המתח הגבוה, קרעתי אותו ‏ ונחבטתי בקרקע". מרדכי עלה בסולם הדרגות והגיע לדרגת סרן. בבית-הספר ‏ לצניחה היה מדריך צנחנים וביוזמתו הוקם מועדון, אשר לו הקדיש כל ‏ שעותיו הפנויות. כמפקדם של מדריכי-הצניחה עשה הכל כדי להפוך את ‏ המועדון למקום מפגש נעים ומועיל לאחר שעות עבודתם. ביום כ"ז בטבת ‏ תש"ל נפצע בעת מילוי תפקידו וכעבור שבעה-עשר יום, בחמישה-עשר בשבט ‏ תש"ל (22.1.1970), מת מפצעיו. הניח אישה ושלושה ילדים. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברחובות.‏ טל (טלמון) מרדכי ("מוטקה"), יהי זכרו ברוך.‏