אלי ילון (ילוניצקי)

בן מרדכי וצילה. נולד ביום י"ג בכסלו תש"ד (10.1.1944) בפתח-תקוה. יתום ‏ היה מאביו ובשנת 1956 מסרה אותו אמו לקיבוץ דן. שם חונך, למד וסיים ‏ את לימודיו במוסד החינוכי. מיד לבואו התבלט בין חבריו, לא רק בקומתו כי ‏ אם בהשפעתו עליהם. הוא לא היה מקבל דברים כמובנים מאליהם והביע את ‏ דעותיו בלי שהיה מוכן לוותר על שלו. היה רגיש לכל אי-צדק שנעשה לחבריו ‏ ובראותו עיוותים אלה לא כיסה על הדברים ואמרם בגילוי-לב מתוך נכונות ‏ להיאבק על דעותיו ולהגן על עקרונותיו. נתקבל כחבר הקיבוץ בשנת 1961 ‏ ועבד בחקלאות בענף-המטעים, שהיה מסור לו עם חבריו במוסד החינוכי.‏ גויס ביולי 1961 לנח"ל. הגרעין שלו שהה בשנת הנח"ל במשק זיקים ‏ ובהיאחזות כרם שלום, ולאחר-מכן הגיע לאימון המתקדם. באימונים הקשים ‏ הי המעודד את חבריו ועוזר לנחשלים. לאחר ששוחרר מן הצבא חזר לקיבוץ ‏ דן. בשעות הפנאי שלו בילה בעולם הנגינה, כי אהב מאד מוסיקה וכאוויר ‏ לנשימה הייתה זו בשבילו. המשק היה לו לעזר בטיפוח התחביב הזה והיה ‏ שולח אותו לשיעורי-נגינה בתל-אביב. הוא אמנם היה עייף כתוצאה ‏ מטלטולי-דרך אלה אבל כשרונו, חריצותו ושקדנותו הביאוהו תוך זמן קצר ‏ לרמת-נגינה כזאת שהוא נעשה חבר בתזמורת-הקיבוצים וניגן בקונטרבס. ‏ בנגינתו בכל חג ושמחה היה משמח לבב כל אנשי-הקיבוץ. הוא לא ניסה ‏ להתבלט בפעילותו החברתית אבל חברותו בעבודה ובחברה הייתה נעימה ‏ מאד, כי הפשטות, היושר והעזרה גרמו עונג רב לכל הנמצא בקרבתו. הכיר ‏ באחריות-תפקידו ועשה כל מה שביכולתו כדי לבצע אותו בשלימות. אחרי ‏ סיימו את שירותו הסדיר היה יוצא למילואים ובמסגרת זו נפל מפגיעת-פגז ‏ ישירה במלחמת ששת הימים ליד שער שכם שבחומת העיר העתיקה. ביום ‏ השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), כשהוא נמצא בעמדת-תצפית ‏ על מגדל המנזר מול השער. הניח אישה שהייתה חברתו מימי לימודיו במוסד ‏ החינוכי, ובן שהיה כבן חצי שנה בנפול אביו. הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי שעל-הר-הרצל בירושלים.‏ בחוברת "53 מהם" לזכר נופלי הקיבוץ הארצי במלחמת ששת הימים הוקדש ‏ עמוד לתולדותיו. בספר "מאריות גברו" בהוצאת מפקדת הצנחנים הובאה ‏ ביוגרפיה שלו ותיאור הקרב האחרון.‏ ילון (ילוניצקי) אלי, יהי זכרו ברוך.‏