אמנון יעקובסון

בן צבי ונעמי. נולד ביום י"ד בכסלו תש"ג (23.11.1942) ברחובות. בילדותו ‏ שבע טלטולים ונדודים: בן ארבע היה כשמשפחתו עברה להתיישב במושב ‏ שאר-ישוב שבעמק החולה. אך עד כה פרצה מלחמת-הקוממיות ולאחר שאביו ‏ התגייס לצה"ל עברה האם, עם אמנון ואחותו, לנהלל שבעמק. בהגיע אמנון ‏ לגיל הלימודים לא נגמרו טלטוליו כי בשנת 1951 שוב עקרו הוריו את ביתם ‏ למושב היוגב והוא צריך היה להיטלטל אל בית-הספר היסודי בעיר הקרובה, ‏ עפולה, שהיא במרחק כמה קילומטרים מביתו; אף-על-פי כן התגבר אמנון על ‏ הקשיים האלה, היה תלמיד טוב ויחד עם לימודיו נשתלב בחברת-הילדים שם ‏ ואף בפעילות הספורטיבית שלהם. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים למד ‏ בבית-ספר תיכון חקלאי אשר בכפר-גלים כיאה לבן משפחה תושבת-מושב. ‏ בבית-ספר זה המשיך להיות תלמיד רציני. עבד מתוך אחריות והיה ידיד נאמן ‏ לחבריו. בכפר-הנוער הזה הייתה כיתתו מגובשת ובעלת משקל וקולו היה בעל ‏ ערך מכריע, כפי שמחנכו העיד עליו באותם הימים. היה חבר בתנועת "הנוער ‏ העובד" ואת אהבתו לספורט, שהראה בהיותו תלמיד, גילה גם בהשתייכותו ‏ ל"הפועל". על תחביבו זה אפשר להוסיף את הנגינה בחליל ובמפוחית-פה. ‏ כאשר סיים את לימודיו בכפר-גלים והגיע לגיל-הגיוס נשא את נפשו להצטרף ‏ ליחידה קרבית ורצה להיות טייס אבל מפני ליקוי חלקי בהבחנת צבעים לא ‏ נתקבל לחיל זה ונאלץ לוותר על חלום-הטיסה. אך הוא לא ראה דרך ואף לא ‏ רצה להתרחק מן התעופה - ובאוגוסט 1961 התנדב לחיל-הצנחנים. גם אחרי ‏ שחרורו מצה"ל היה הקשר שלו לתעופה הדוק. עוד בהיותו צעיר לימים נטה ‏ אמנון לפירוק מכונות, ו"עיסוק" זה הראה את נטייתו למכניקה. נטייה זו ‏ נתגלתה בו גם בעבודה, שבה התעסק לאחר-מכן, בהתקבלו לתעשייה ‏ האווירית כמכונאי של מנועי-מטוסים. מטבעו היה שקט וצנוע ויחד עם זה ‏ שמח ומלא עליצות. גם בנעוריו לא היה מתאונן על קשיים שונים ובימי ‏ שירותו בצה"ל היה מוכן להתגבר עליהם עם שאימוניו היו קשים. לאחר ‏ שירותו הצבאי נאבק בכוחותיו-הוא לרכוש מקצוע ומעמד חברתי תוך עבודה ‏ ולימודים בערבים וכל זאת ברוח טובה וללא תלונה. אהב חברה ורכש לו ‏ ידידים בנכונותו לעזור לזולת. מפני כן היו לו חברים בכל רחבי-הארץ וגם ‏ במקום-עבודתו. בשנה האחרונה לחייו רקם תכניות לקראת עתידו המשותף ‏ עם בחירת-לבו. כשנקרא להתייצב לדגל בשירות-מילואים, לפני פרוץ מלחמת ‏ ששת הימים, כדרך שהיה נקרא קודם-לכן, יצא מתוך בטחון עצמי והרגיע את ‏ הוריו באמרו להם: "אל תדאגו… הכל יהיה בסדר. נתראה בקרוב". אבל ‏ אמנון יצא ולא חזר, כי בקרב שנערך בגבעת התחמושת ביום כ"ז באייר ‏ תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, נפל בפגוע בו כדור ליד מגורי ‏ הקצינים, לאחר הפריצה לתעלת-הקשר. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ‏ הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ‏ עמד לשאת לאישה את בחירת-לבו כחודש אחרי המלחמה. בספר "מאריות ‏ גברו" של מפקדת הצנחנים הובאה ביוגרפיה שלו ותיאור קרבו האחרון. ‏ בחוברת שהוציאה המועצה האיזורית יזרעאל הועלה זכרו.‏ יעקובסון אמנון, יהי זכרו ברוך.‏