ציון כהן

בן שמעון ושושנה. נולד ביום כ"ה בשבט תש"א (22.2.1941) ברחובות. תחילה ‏ למד בבית-ספר יסודי בכפר זרנוגה (ליד רחובות) ולאחר-מכן המשיך בחוות ‏ הגדנ"ע שבחולדה ומשם יצא לקיבוץ כפר-הנשיא. בהתגוררו בבית אחותו ‏ בשכונת התימנים בפרדס חנה עבד כטרקטוריסט, היה מסור לעבודתו והקפיד ‏ להופיע בכל יום ולעשותה באמונה. היה עליז ורוח-הומור פעמה בקרבו תמיד. ‏ בהיותו בקיבוץ כפר-הנשיא הגיע לגיל-צבא ואז, בינואר 1959, גויס לצה"ל ‏ ונמצא בנח"ל מוצנח. הוא שרת בצבא בנאמנות והתגאה בתפקידו במערכות. ‏ לפני מלחמת ששת הימים קיבל צו-קריאה וכשיצא לצבא בפעם האחרונה ‏ אמר לחבריו: "נמאס לשכב על החולות. אני מצפה לקבל פקודה מהמפקד - ‏ מלחמה או שלום, אך לא מצב-ביניים". אולם נפלו לא איפשר לו לממש את ‏ השאיפה אשר הייתה בלבבו להקים משפחה ואף לא זכה לראות את הנצחון ‏ הגדול. השתתף בקרב הפשיטה על מערכת-התותחים בעורף מיתחמי ‏ אום-כתף ובהסתערות לטיהור עמדות-התותחים נפצע על-ידי צרור, נחבש ‏ וקיבל טיפול רפואי תחת אש האויב, הוצא מן השטח על כתפי חבריו - ובדרך ‏ הנסיגה נפח את נשמתו. זה היה ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) הוא היום ‏ השני לקרבות. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ‏ ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות.‏ מפקד-הפלוגה, אשר בה שירת ציון כשש שנים במילואים, כתב כי כבר באימון ‏ הראשון שהיה קשה ומפרך לגבי חיילי-מילואים התבלט ציון בכוח הרצון ‏ ובהחלטה הנחושה להיות עם כל חבריו במחלקת המרגמות הגדודית גם ‏ בשעות של מאמץ וקושי ותמיד היה במצב-רוח מרומם. מפקד יחידתו, ‏ במכתב התנחומים למשפחה, ציין כי בקרב אשר בו השתתף גילה ציון גבורה ‏ ונכונות להקריב עצמו למען עמו. ‏ כהן ציון ("צ'יקו"), יהי זכרו ברוך.‏