ירון לנדסמן

תאריך לידה:
13 בנובמבר 1950
תאריך נפילה:
11 ביוני 1969
דרגה:
טוראי
שנת נפילה:
1969
תקופת נפילה:
מלחמת ההתשה
שם היחידה:
חטיבה 35 - מפקדת החטיבה
מקום קבורה:
איילת-השחר
קורות חיים:
בן יחזקאל והדסה. נולד ביום ד' בכסלו תשי"א (13.11.1950) בקיבוץ ‏ אילת-השחר ולמד בבית-הספר היסודי בקיבוץ. בכיתות י' ו-י"א למד בחדרה, ‏ ובכך סיים את חוק לימודיו. משחר ילדותו רהב לשיר, ביחוד שירים ספוגי ‏ רגשנות. ביזמתו הקימה הכיתה פינת בעלי-חיים והוא המריץ את הילדים ‏ לצאת לטיולים בחיק הטבע כדי להביא עוד בעלי-חיים לפינה. ירון אהב ‏ להשתתף בהצגות והעשיר אותן בקולו החם והמצלצל. אף על פי שנבאו לו ‏ עתיד בשטח המוסיקה העדיף להתמסר לספורט. כשהיה ילד אהב להאזין ‏ לסיפורי גבורה והיה גאה באביו (שהיה מעצירי ה"הגנה" בכלא עכו) וגם בדודו ‏ ‏(שהיה ממגיני תל-חי בשנת תרפ"א). יותר מכל התגאה על היותו בן-הגליל, ‏ ‏"דור שני" למתיישבים באילת-השחר ומבוני קיבוצו. הוא החליט כי גם הוא ‏ ילך בדרכם. הוא הצטיין בטוב-לב, ובהתחשבות ברגשות הזולת. כשהתקרב חג ‏ היובל של הקיבוץ עלה הטרקטור, שבו נהג, על מוקש והוא נפצע קשה. אך ‏ הוא לא דאג לעצמו אלא לחבריו וחשש שמא יבוטל החג בגללו. הרופא ‏ שטיפל בו סיפר, כי לאחר הניתוח ביקר אצלו וירון שאל אם יוכל להיות חייל ‏ קרבי לאחר שיחלים. זה הדבר שהעסיק אותו במצבו הקשה. בשנה האחרונה ‏ לחייו החל לעסוק בצילום הנופים שאהב.‏ ירון גויס לצה"ל בנובמבר 1968 והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. הוא היה חייל ‏ למופת, אהוב על מפקדיו ועל חבריו. ביום כ"ה בסיוון תשכ"ט (11.6.1969), ‏ נפל בבקעת-הירדן במרדף אחר חולית מחבלים והובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות באילת-השחר.‏ החוברת "ירון" שיצאה לאור לזכרו אחרי שנפל, מסתיימת בדברי מפקדו "על ‏ קברך" ואלה הדברים: "לפני שמונה חודשים עמדת על פתחה של יחידה ‏ לוחמת וביקשת להתנדב לשרת בה. ידעת את מגבלותיך הגופניות ובכל זאת ‏ בקשת להיאבק. ברגע שחשפת את גופך לפני הרופא, כדי שיתן לך אישור ‏ להצטרף לצנחנים, ידעת שהתחיל המאבק, מאבק מייגע ללא פשרות וללא ‏ רתיעה, להגשים את משאת-הנפש. סייעתי בידך במאבק זה כי חשתי ממבט ‏ ראשון שקורצת מחומר שמוקש אחד לא יוכל לו. חשתי, שאתה מדור שאינו ‏ משלים, הנופל וקם, המתגבר על כל קושי, על כל מגבלה, דור שאינו מודבר ‏ בקלות. לבסוף נצחת - - - לפני שלושה חודשים ירדנו לבקעה, לשבת בה ‏ ולהגן עליה. זו, בבקעת הירדן, ארץ המרדפים והשכול, השממה הלוהטת - - - ‏ ארץ בה כל שיח ירוק יורק אש וכל נקיק-סלע נותן מסתור ומחסה - - - ‏ בקעת-הירדן הביאה אותך לידי לחימה יום-יום. השתתפת במרדפים, ‏ במארבים ובסריקות-לילה. לכל אשר נקראת הלכת בראש מורם, תמיד מוכן, ‏ תמיד דרוך, בשקט, ללא דיבורים, ללא תיאוריות - אבל תמיד נאמן, נוטל על ‏ עצמך משימות אחראיות, מחזיק בכל הנשק האחראי ביותר - ואתמול תמה ‏ דרכך בשטח סבוך ומסולע, בין עצי זית וחרוב - - - מצאתי אותך צמוד אל ‏ המקלע כשהאצבע על ההדק ולידך מוטלים שלושה מחבלים - - - אתה, ‏ שנולדת בגליל הזה, לחרוש ולקצור, לבנות בית באווירת הכפר הרוגע, נקראת ‏ לשלם מס-דמים, דמי בני הנעורים - הנקטלים בשדות האש והעשן. בלבנו ‏ השאלה הצורבת: מתי יתמו ימי הזדון וההרג? מתי נוכל לשוב לבתינו ולגדל ‏ פרחים? אבל עד אשר יגיעו ימים אלה - על קברך, ירון, אנו נשבעים להמשיך. ‏ איך נוכל לנחם ולהתנחם? במה נוכל להסביר מעשיך. אולי בהרגשת הביטחון, ‏ שבזכות בחורים כמוך מובטח לעם ישראל לשבת בארצנו לעולמים. על אף ‏ העצב והתוגה שירדו על בתינו ימשיכו מחר בבוקר לעבוד וליצור, לחרוש ‏ ולקצור, לבנות בתים ולגדל ילדים, בגליל ובעמק ובכל פינה בארץ - והכל ‏ בזכותך. זוהי אולי הנחמה היחידה שנותרה בלכתך".‏ לנדסמן ירון, יהי זכרו ברוך.‏
לצפייה בסרטון
נרות שהודלקו: 13הדלק נר