שלמה מגריל (מהריל)

בן משה ושרה. נולד ביום כ"ט בסיוון תש"ג (2.7.1943) בחיפה בעיצומה של ‏ מלחמת-העולם השנייה, בעיתות מחסור. נצר לאחד מרבניה של ירושלים ‏ ‏(שלמה אהרן מהריל), "מקובל" ידוע שעלה לארץ וקבע את מקום-מושבו ‏ בירושלים עוד בשנת 1908. משחר-ילדותו היה ילד ער, חי, תוסס, פיקח ‏ וטוב-לב. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בקרית-חיים למד ‏ וסיים את לימודיו בבית-הספר בכפר-גלים. חברותי היה מטבעו, חרוץ בעבודה ‏ ונכון לעזור לכל. שאפתן לגדולות לא היה. אהב את החיים ואת עליצותם וכן ‏ היה מסור למשקו ולחבריו.‏ גויס לצה"ל באוקטובר 1961 ושירת בנח"ל עם חברי גרעינו. עבר קורס מ"כ ‏ ולאחר-מכן נמצא בהיאחזות בארותיים אשר בה הדריך. שם הכיר את יעל ‏ אשתו-לעתיד ועבר לאחר-מכן למשק אלומות. משם עבר לחמדיה וקשר בה ‏ את חייו ואת חיי-משפחתו הצעירה. בנה קן חם מלא אהבה ונאמנות לאשתו ‏ ומסירות לבתו. היה מפקד-מחלקה באפיקים, אהוב על חניכיו וגם בתקופת ‏ המילואים היה חלק מהם נתון תחת פיקודו. אהבתו לבעלי-חיים הביאה אותו ‏ לידי כך שעסק בהם בקנה-מידה נרחב והשתלם בשטח הבקר. בכך ראה את ‏ מקומו. את הצבא אהב בדרך שלו וכן גם את דרך החיים בו העריך בשל ‏ נכונותו לעזור לחבר לחייל. ללא כל הסתייגות היה מקבל את המוטל עליו ‏ למרות תכונות של עקשנות ומרדנות שהיו בו. בתקופת-הכוננות שלפני ‏ מלחמת ששת הימים היה דואג שאנשי-כיתתו יצאו לחופשה, והוא עצמו ויתר ‏ למען חברו. ביום שלפני פרוץ הקרבות צלצל להוריו טלפונית וביקשם: "אנא, ‏ שמרו על יעל שלי". בימים ההם עלה לירושלים והמשימה שעמדה לפני גדודו ‏ הייתה כיבוש בית-הספר לשוטרים ובשעה שרץ בתעלת גבעת-התחמושת נשא ‏ את ראשו כדי לגלות עמדת-אויב. אותה שעה נפצע החובש המחלקתי. שלמה ‏ חש אליו ולפי הנחיותיו של החובש, שהכרתו עוד לא הסתתרה, חסם את ‏ עורקיו; טיפול זה אמנם הציל את החובש ממוות ושלמה המשיך לכוון את ‏ אש חייליו לאותה עמדה - ובשעת כך פגע בו כדור-אויב. זה היה ביום השני ‏ לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הניח אישה בהריון וילדה קטנה ‏ שמלאו לה שנתיים ורבע. לאחר נפלו נולד בנו הנקרא על שם אביו. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.‏ חוברת לזכרו הנקראת "שלמה" יצאה לאור. בספר "בדרכם", בהוצאת איחוד ‏ הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, הובאו דברים עליו ‏ ומכתבים משלו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד ‏ לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. גם בספר הזכרון לבני קרית-חיים שנפלו ‏ במערכות-ישראל - "האילנות שנגדעו" - הובאו כמה רשימות עליו. שמו הוזכר ‏ בספר "המלחמה על ירושלים" למשה נתן. מעזבונו הובא גם ב"גוילי אש", כרך ‏ ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל.‏ מגריל (מהריל) שלמה, יהי זכרו ברוך.‏