מאיר מור (וינקלר)

בן שמואל ודובה. נולד ביום כ"ט באדר ב' ת"ש (8.4.1940) בתל-אביב. כאשר ‏ היה בן שנתיים ומחצה עברה המשפחה לגור בחיפה. מאיר למד בבית-הספר ‏ היסודי א' ועד מהרה התבלט בין חבריו ללימודים. היה נער ער ותוסס ובגיל ‏ ט"ו היה מדריך-נוער. היה חניך תנועת-נוער חלוצית ("השומר הצעיר") ומפני ‏ כך טען שאקדמאי נוסף בעיר אינו ייעוד וכי ייעודו הוא הגשמה אישית ‏ ויציאה למשק. לכן לא עשה כאשר קיוו מוריו בסיימו את בית-הספר התיכון ‏ בית-החינוך להמשיך במסגרת של העתודה האקדמית. ‏ הוא התגייס לנח"ל באוקטובר 1957 יחד עם חבריו לגרעין לקיבוץ נחשון ‏ ומצא בו את מקומו. במסגרת הגרעין הצטרף עם חבריו לחיל-הצנחנים. הוא ‏ הירבה לקרוא ולהתעניין בכל הסובב אותו. כן התעניין באמנות ובתיאטרון. ‏ עם חבריו לגרעין יצא לאימון המתקדם וראה בכך חובה שאין להשתמט ‏ הימנה. היה קשור לביתו ודאג לאמו ובמכתביו היה משתדל להרגיע אותה, כי ‏ התנאים אמנם היו קשים אך למאיר היה כושר יוצא מן הכלל להסתגל להם ‏ ולראותם ברוח טובה ומתוך הומור אשר בהם ניחן. הוא אהב את המצלמה ‏ שלו והיא ליוותה אותו בכל טיוליו על פני הארץ. את כל מה שראה בטבע ‏ הנציח בתצלומיו. בעזבו את משק נחשון בשנת 1965 עבר לירושלים ואהב ‏ לבלות בטיולים ברחובות-העיר בתצפיות לעיר שבין החומות. הוא התקשר ‏ לעיר מיד לבואו ואהב אותה בכל נפשו. מאז הגיע לירושלים פילס לו דרך ‏ בכוחות עצמו עד שלבסוף הגיע למשרד-הבריאות להכין בו כנס בינלאומי ‏ לפסיכיאטרים שהיה צריך להתקיים ביוני 1967. אז התכונן להמשיך בלימודים ‏ וכדי שיהיו לו אמצעים לכך מצא עבודה נוספת במשרד ראש-הממשלה בהכנת ‏ יום-העצמאות העשרים. דאגתו לבנו הייתה רבה והיה מבקר אצלו פעמיים או ‏ שלוש בשבוע. כל רגע פנוי היה מקדיש לפגישה אתו והימצאו במחיצתו היה ‏ מוסיף לילד, כשם שנתן לאב, עידוד רב. מדי פעם היה יוצא לשירות-מילואים ‏ ואף במלחמת ששת הימים היה במסגרת זו. ביום השלישי לקרבותיה, הוא ‏ כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך על העיר העתיקה של ‏ ירושלים הבירה; זה היה בשעה שניסה תחת מטר-פגזים לעזור בעצירת ‏ זרימת-הדם של פצוע אחד במוסיאון רוקפלר; אז פגע בו פגז שנפל בקרבתו. ‏ בהיותו אהוד על חבריו-לנשק ראו בו את הרוח החיה בין החיילים עוד מימי ‏ שירותו הסדיר, מיהרו חבריו-לקרב להקים בו במקום, מיד לאחר נפילתו, ‏ גל-עד מאבנים ועליו לוח-שיש עם ציון שמו ותאריך נפילתו.‏ חוברת הוצאה לאור לזכרו ולהנצחת שמו. באלבום "ירושלים של צנחנים" ‏ הונצח שמו על-ידי הבאת תצלומו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים ‏ הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט ‏ עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו. בערב יום ‏ העצמאות תש"ל התקיימה בבית-אגרון בירושלים תערוכת תצלומים על ‏ הנושא "ירושלים" ואז הוענק פרס ראשון על שמו; קרן-הפרסים היא מיסוד ‏ המשפחה בשיתוף העירייה.‏ מור (וינקלר) מאיר ("מאירקה"), יהי זכרו ברוך.‏