ירמיהו מזרחי

בן שלום ויונה. נולד ביום כ' בשבט תרצ"ב (28.1.1932) בנחלת-יהודה. הוא ‏ נתייתם מאביו בגיל שש. אמו נאבקה בעקשנות עם קשיי-החיים ודאגה לתת ‏ לו חינוך רחב יותר משל בית-ספר יסודי - ומאמץ זה של אמו העריך ירמיהו ‏ מאד ולא שכח את הקשיים שבהם עמדה אמו בימים ההם. אחרי שסיים את ‏ בית-הספר היסודי שבנחלת-יהודה למד בבית-הספר החקלאי בעיינות. היה ‏ קנאי לעקרון בחיים של יגיע-כפיים ובהתיישבות ראה עיקר גדול בבנייה של ‏ מדינה וחברה בריאה. השתייך לסקציה-הימית של "הפועל" בתל-אביב. אחרי ‏ שסיים את בית-הספר החקלאי גויס לצה"ל בדצמבר 1950 ושנה אחת שירת ‏ ב"גולני". אז ביקש העברה לחיל-הצנחנים שאליו נכספה נפשו. בתחילה היה ‏ מעלים עובדה זו מאמו שמא תדאג לו מפני הסכנות הכרוכות בשירות הזה, ‏ אך לאחר-מכן החליט לא לעשות כזאת וסיפר לה את האמת מתוך גאווה, כי ‏ בשירותו ראה כבוד גדול - והאם, שקבלה את דעת בנה, השלימה עם העובדה. ‏ מאז היה חיל-הצנחנים לביתו-שלו ועליו גאוותו. הוא לא החמיץ שום צניחה ‏ והשתתף בכל אימון קשה - תחילה כמ"כ ולאחר-מכן כמפקד-מחלקה. בפרוץ ‏ מערכת-סיני השתתף בה כאיש-מילואים. כשנשתחרר מן הצבא היו לו ‏ חבלי-קליטה קשים בחיים האזרחיים וקשה היה לו לשנות את אפיו ומאהבתו ‏ לים התחיל לעסוק בדיג וראה בכך אתגר זמני. אך לפני שבנה לעצמו ‏ קן-משפחה נפרד מן הים והתיישב במושב רשפון. בימי הכוננות שלפני ‏ מלחמת ששת הימים נקרא ירמיהו לדגל ובהודעה מאת המפקד כתוב כי בגלל ‏ גילו יועבר ירמיהו ליחידה מנהלית. עובדה זו פגעה בו והוא "התמרד" ולא ‏ רצה להשלים עם ההעברה; הוא ציין כי כל עוד הוא מוכשר לכך יתן את ‏ שירותו ביחידת הצנחנים. לפני צאת היחידה לקרבות קיבל רמי כמה שעות ‏ של חופשה והוא חש לביתו לשם ביקור. אך ביום השני לקרבותיה, בקרב ‏ שנערך בעיר העתיקה, נפצע ירמיהו בידו ולאחר חבישה סירב לעבור לעורף ‏ ודרש להמשיך בקרב כשהוא משמש כמפקד כיתת המקלע הפלוגתי. בקרב ‏ ההוא פגע בו כדור-צלפים של האויב הירדני וכך מצא את מותו; הדבר היה ‏ ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות. הניח אישה ושני ‏ ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ‏ אחיו, בן-ציון, נפל בקרב בנבי סמואל במלחמת-הקוממיות.‏ בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור ‏ קרבו האחרון.‏ מזרחי ירמיהו ("ירמי", "רמי"), יהי זכרו ברוך.‏