מנחם ניצן (טישלר)

בן דויד ורבקה. נולד ביום י' במרחשוון תרצ"ז (26.10.1936) בבוקרשט, ‏ בירת-רומניה. ילדותו עברה עליו בעיר-מולדתו, שם התחיל את לימודיו ‏ והצטיין כתלמיד. בשנת 1950 עלתה המשפחה לארץ ופה למד בבית-הספר ‏ היסודי על-שם וייצמן בנהריה. אחרי לימודיו עבר בחינות-כניסה לעתודה ‏ האקדמית והמשיך בלימודים בטכניון העברי בחיפה. ‏ באוגוסט 1955 גויס לצה"ל, אך בינתיים פרצה מערכת-סיני אשר בה השתתף ‏ כמפקד-טנק. כתום המלחמה חזר ללימודים בהירשמו לאוניברסיטה העברית ‏ בירושלים לפקולטה למדעי-הטבע בחוגים: זיאולוגיה וכימיה. הוא גם התחיל ‏ את עבודתו לתואר דוקטור בביו-כימיה. עבד כאסיסטנט לפרופסור שולוב ‏ במחלקה לאנטימולוגיה וכמורה לביולוגיה וכימיה בחוות הנוער הציוני ‏ בירושלים. זמן קצר בילה בהשתלמות באוניברסיטה במילנו שבאיטליה, אשר ‏ אליה נשלח. הקדיש את כל חייו לאשתו ויחד עם הילדים שנולדו לו בשנים ‏ האחרונות, ידעו אושר. בעבודותיו המדעיות העמיק לתכנן ולבצע כי יסודי ‏ היה בכל אלה. בשעות-הפנאי היה אוהב לסייר עם החברה להגנת הטבע שעם ‏ חבריה נמנה, לאסוף בולים, לצלם על ימין ועל שמאל. התעניין בתחום ‏ הדרמה, כן אהב לשחק טניס. היה חבר גם באיגוד האסטרונומים החובבים. ‏ מזמן לזמן היה יוצא לשירות-מילואים ובשירות זה נמצא גם בפרוץ מלחמת ‏ ששת הימים, אשר בה נפל בקרב שנערך בירושלים ביום השני למלחמה, הוא ‏ כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הניח אישה, בן ובת; לבת טרם מלאה שנה בנפול ‏ אביה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ‏ כמה עמודים הוקדשו לו בחוברת שהופיעה מטעם עיריית נהריה לזכר הבנים ‏ שנפלו במערכה. שמו וזכרו הועלו בחוברת "ארבעה לא שבו", שהוציאו עובדי ‏ חוות הנוער הציוני על-שם ישראל גולדשטין לזכר ארבעה שלא חזרו מן ‏ המערכה - ומנחם ביניהם. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש ‏ עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. כן הוקדשו לו כמה עמודים בספר ‏ ‏"נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים ‏ שבה, בעריכת יהודה האזרחי.‏ ניצן (טישלר) מנחם ("מנדל"), יהי זכרו ברוך.‏