רוברט סולומון

בן דויד וסימה. נולד ביום י"ב באב תרצ"ט (28.7.1939) בפקיסטן. רוברט סיים את ‏ לימודיו היסודיים שם ועלה לארץ בשנת 1954 במסגרת "עליית הנוער". אביו ‏ שהיה מנהל הרכבת בבירת פקיסטן ולאחר-מכן מנהל כל תחנות-הרכבת ‏ שבמקום, חש בפורענות המתרגשת לבוא על היהודים אחרי שהודו זכתה ‏ לעצמאותה והיה מוכן להיפרד מבנו, אף כי היה זה מרחק רב, למען יבנה את חייו ‏ בארץ-היהודים. דרכו של רוברט לא הייתה קלה אך לבסוף בא קרוב-משפחה, איש ‏ גבת, והציע לנער להצטרף לחברת הנוער שבקבוצתו. ‏ עם בואו לגבת אמנם עברו עליו לבטים לא מעטים, כי השפה החדשה לא הייתה ‏ שגורה בפיו אך אנגלית היה מדבר בשטף. אולם אותם ימים קשים היו מתובלים ‏ בחלומות על בניין ביתו בגבת והכנתו לקלוט את משפחתו הגדולה מחוץ-לארץ. ‏ בסיימו את לימודיו בבית-הספר התיכון בגבת היה רוברט לחבר-הקבוצה. ‏ רוברט גויס לנח"ל מוצנח ואחר-כך עבר לצנחנים. עם שחרורו חזר לגבת ונכנס ‏ לעבוד בענף הפלחה, אשר בו תפס עד מהרה מקום מרכזי. בתקופה האחרונה ‏ עבד כנהג וגילה בעבודתו מסירות ואחריות. בשעות-הפנאי התמסר לקבוצת ‏ הכדורסל של "הפועל" בגבת והייתה תקופה מסוימת שהיה מנהל הקבוצה ומרכז ‏ ועדת-הספורט. ‏ במלחמת ששת הימים התגייס רוברט עם יחידתו, גדוד מוצנח שנלחם בירושלים, ‏ ושימש כקשר פלוגתי. בכ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפגע ונהרג בהפגזה קשה על ‏ כוחותינו בשלב הפריצה לשטח האויב. הניח אישה וילד, שהיה בן חצי-שנה בנפול ‏ אביו. את שניהם אהב אהבה עזה והתגעגע אליהם, כפי שגלויתו האחרונה לאחד ‏ מידידיו תעיד: "שמור על הבן יריב ובמיוחד שאשתי יהודית לא תבכה". ‏ הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל-הר-הרצל בירושלים.‏ בחוברת-הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. בספר ‏ ‏"מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו ‏ האחרון.‏ סולומון רוברט, יהי זכרו ברוך.‏