יעקב עילם (בוכמן)

בן-זקונים להוריו, דויד ורחל. נולד ביום כ' באייר תרצ"ז (1.5.1937) בירושלים. ‏ שנותיו הראשונות עברו עליו בבית-דודתו בתל-אביב אך בגיל חמש-עשרה ‏ עבר לירושלים ולמד בבית-הספר התיכון בבית-הכרם. יחד עם לימודיו ‏ בבית-הספר התיכון למד באקדמיה למוסיקה בירושלים. לאחר-מכן למד ‏ במוסד החינוכי במשמר-העמק, אשר בו שהה קודם-לכן במשך שנה (בגיל ‏ שלוש-עשרה). את המשק אהב בכל לבו.‏ באוגוסט 1956 גויס לצה"ל ושהה ביחידת-הסיור של חטיבת "גולני". כטירון ‏ השתתף בקרב רפיח במערכת-סיני ובשנת 1957 סיים קורס-קצינים וכקצין ‏ חזר לסיירת. הוא השתתף במשלחת הצבאית בצעדה בהולנד בשנת 1958; שם ‏ הכיר את רעייתו-לעתיד - גם היא חיילת באחד הגדודים של "גולני". כאשר ‏ שוחרר מצה"ל הגיע לדרגת סגן; זה היה בשנת 1959. עם שחרורו מצה"ל ‏ באותה שנה חזר למשק, אך כעבור שנתיים עזב אותו והחל בדרכו האקדמית ‏ מרובת ההישגים והגוונים. הוא נרשם באוניברסיטה העברית בירושלים, למד ‏ ביולוגיה ופילוסופיה וקיבל את התואר .‏A‏.‏B‏. לאחר-מכן התקבל בבית-הספר ‏ לרפואה ולמד עד סיום שנתו הרביעית, כי אז נפל. יעקב הצטיין בלימודיו ועם ‏ היותו עמוס בלימודים היו עיסוקיו מרובים מאד. השתייך ל"הפועל" ‏ בירושלים והתעסק בכדורסל, כדורגל ושחייה - והיה אלוף הארץ בהיאבקות, ‏ אשר בה הדריך את הנוער של שכונת מוסררה; היה חבר "אסא" (אגודת ‏ הספורט האקדמי בירושלים) ובמסגרת הזאת זכה למדליות רבות ‏ ומקומות-כבוד רבים. אהב מוסיקה ובכל השנה עסק בפתרון החידונים ‏ המוסיקליים; ניגן באבוב בתזמורת של האוניברסיטה (קודם-לכן היה חבר ‏ תזמורת הגדנ"ע ובני-הקיבוצים). גם על פסנתר פרט; ספרות, היסטוריה ‏ וארכיאולוגיה היו חביבים עליו מאד. היה מסייר בכל חלקי הארץ - ובמיוחד ‏ במדבר יהודה. גם בחו"ל ערך טיולים ב"טרמפים". את הצבא והחיים אהב ‏ מאד - ויחד עם זאת היה עדין-נפש. מדי פעם היה נקרא למילואים וכאשר ‏ הועבר למסגרת זו ביקש להצטרף לסיירת-הצנחנים. פעמיים נפגע בצניחות ‏ ‏(ברגלו ובגבו) אולם הוא ביקש שלא יועבר ליחידה אחרת. בימי הכוננות ‏ שלפני מלחמת ששת הימים האמין בכל לבו כי המלחמה היא בלתי-נמנעת ‏ וכל ימיו נשא את עיניו לאיחוד שני חלקי ירושלים בדרכי-שלום. ביום השני ‏ לקרבות של המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נערך קרב ליד ‏ שער-האריות בירושלים העתיקה, אשר בה השתתף יעקב וגילה אומץ-לב, ‏ מסירות ותושייה יוצאים מגדר הרגיל, כאשר נכנס פעם אחרי פעם אל תוך ‏ אש-האויב הקטלנית כדי לחלץ פצועים מבין חבריו הלוחמים, אך כשיצא ‏ להציל את הפצוע האחרון נפגע ונפל. הניח אישה ובן. הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.‏ אלוף-הפיקוד ציין אותו לשבח על גילויי אומץ-לב ואחוות-לוחמים במסרו את ‏ נפשו למען חילוץ פצועים - וכך תואר המקרה: ביום 6 ביוני 1967, ליד חומת ‏ ירושלים, נפגעו רבים מאנשי הכוח מאש-האויב החזקה. סגן עילם יצא למקום ‏ ומתוך האש חילץ פצועים ועודד אותם. הוא לא נמנע מחזור לשטח המסוכן ‏ וניסה להציל פצועים נוספים - אך בשעת פעולת-חילוץ זו נפל. ספר שלו בשם ‏ ‏"מכתבים אליך" הופיע בהוצאת "עקד". בספר "מאריות גברו" של מפקדת ‏ הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. על אומץ-לבו ‏ וגבורה מסופר ב"ספר הגבורה" שבהוצאת אגודת העיתונאים בתל-אביב ‏ וניצולי ברגן בלזן. גם ב"נזכור", שהוציאו לאור האוניברסיטה העברית ‏ בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הוקדשו לו ‏ עמודים מספר. דיוקנו פורסם ב"סטתוסקופ", בטאונה של אגודת הסטודנטים ‏ לרפואה. כן הועלה זכרו ב"סיני עד גולן" של חטיבתו, ב"מלחמה על ירושלים" ‏ למשה נתן, ב"ירושלים לנצח" לאלי לנדאו ובספרו של ד' דיין "מחרמון עד ‏ סואץ".‏ עילם (בוכמן) יעקב ("חובי"), יהי זכרו ברוך.‏