אורי פייבל

בן יצחק ותמר. נולד ביום ט' בתשרי תש"ז (4.10.1946) במושב כפר שמריהו וגדל ‏ במושב היוגב. מילדותו היה קשור לטבע ולחקלאות וכל אשר עשה במשק עשה ‏ ומתוך אהבה ומסירות. אורי למד בבית-הספר החקלאי "כפר גלים" ‏ ובשעות-הפנאי אהב לקרוא ספרות טובה ולהאזין לצלילי מוסיקה. בייחוד אהב ‏ את המנגינה של "אני מאמין" לש' טשרניחובסקי. ‏ בנובמבר 1964 גויס לצה"ל והתנדב לחיל-הצנחנים. דבר לא היה קשה מדי ‏ בשבילו והוא עבר את אימוניו הקשים ברוח טובה, העריץ את מפקדיו והיה חוזר ‏ הביתה לחופשה מתוך שמחה. אחרי שחרורו מן הצבא הספיק להיות בבית רק ‏ חודשיים ועבד ואף סיים את עבודת הקציר עד סיום האביב, שהיה האחרון בחייו. ‏ בימי-הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל. גם חבריו המבוגרים וגם ‏ אביו גיוסו באותו זמן. בצאתו היה בטוח בצעדיו וגאה על מעשיו, אך כשהיה ‏ כותב מכתבים הביתה היו הם ספוגי דאגה וגעגועים כאילו התבגר בעשר שנים. ‏ בין חפציו נמצאה גלויה שנועדה להישלח אחרי הקרב, כנראה, אלא שאותה לא ‏ זכו ההורים לקבל. בקרב שנערך בירושלים הבירה ‏ ביום השני למלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל. זה היה בין בית-הספר ‏ לשוטרים לבין גבעת-התחמושת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ‏ שעל הר-הרצל בירושלים.‏ בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור ‏ קרבו האחרון. זכרו הועלה בחוברת שהוציאה המועצה האיזורית יזרעאל. ‏ פייבל אורי, יהי זכרו ברוך.‏