מיכאל פייקס

בן דויד ומרים - דור רביעי בארץ. סבתא, מצד האם, הייתה ממייסדות ‏ רחובות. מיכאל נולד ביום י' באב תרצ"א (23.7.1931) ברחובות. כל ימי-ילדותו ‏ חי באווירה של הגנה ושל רוח צבאית. אביו היה חבר ה"הגנה" ברחובות, ‏ מפקד חי"ש וסרג'נט גושי שם. במלחמת-הקוממיות היה קצין בחטיבת ‏ ‏"גבעתי". באותה תקופה היה מיכאל בהכשרה במנרה ושם נמנה עם הפלמ"ח. ‏ אחרי שסיים את בית-הספר היסודי ברחובות המשיך את לימודיו התיכוניים ‏ שם וסיים אותם בבית-הספר "תיכון חדש" שבתל-אביב.‏ לצה"ל גויס בדצמבר 1949 ועבר קורסים של מ"מ ומ"פ והשתתף ‏ בפעולות-תגמול רבות. כאשר פרצה מערכת-סיני היה מפקד-פלוגה בה ושירת ‏ בחיל-הצנחנים. הוא נפצע בקרב על המיתלה. אך טרם הגליד הפצע עזב את ‏ בית-החולים וטס לשארם-א-שייך. נשלח להדרכה, בתפקיד הדרכה הועלה ‏ לדרגת רב-סרן. משנת 1963 סיים קורס פו"ם ולאחר-מכן נשלח ‏ לארצות-הברית להשתתף בקורס של הכוחות המיוחדים. מפקד אותו קורס ‏ כתב עליו מכתב מלא הערכה לאישיותו במילוי כל התפקידים. עם שובו משם ‏ הועלה לדרגת סגן-אלוף ושירת כמג"ד בחטיבת "גולני". בשנת 1966 היה מפקד ‏ הצעדה בהולנד וגם בארץ השתתף בצעדות. עם סיום תפקידו כמג"ד נעשה ‏ לסגן-מפקד בבית ספר לקצינים ולאחר-מכן שובץ כמג"ד לשעת-חירום ‏ בחטיבת ירושלים. מיכאל שירת שמונה-עשרה שנה בצה"ל ומילא בעיקר ‏ תפקידי-פיקוד. אך בפרוץ מלחמת ששת הימים, ביום השני לקרבותיה, הוא ‏ כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל מיכאל בקרב שנערך באבו-טור שבירושלים ‏ הבירה. בהיותו בתעלת-קשר בתוך שכונת אבו-טור ניסתה חוליית הלגיון ‏ הירדני לפרוץ דרך לעצמה ותוך כדי כך ירה אחד הלגיונרים מתת-מקלע; ‏ הצרור פגע במיכאל - וכך נפל. הניח אישה בהריונה ושלושה ילדים; ארבעה ‏ חדשים לאחר נפול מיכאל נולדה הבת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ‏ הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.‏ מן הראוי לציין כי למיכאל הייתה זיקה מיוחדת להגנת עיר הבירה אשר בה ‏ גר. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו. ב"יובל", בטאון בית-הספר "תיכון ‏ חדש" הונצח שמו. מעזבונו הובא ב"גוילי אש", כרך ד', הובא ילקוט עזבונם ‏ של הבנים שנפלו במערכות-ישראל. ‏ פייקס מיכאל ("מיכה"), יהי זכרו ברוך.‏