גיורא פנקס

בן דויד וגניה. נולד ביום ג' באלול תש"ו (30.8.1946) בחיפה. כאשר הגיע ‏ לגיל-הלימודים למד בבית-הספר הריאלי שבחיפה. היה חבר ב"צופים" ‏ והשתייך ל"הפועל" של הר-הכרמל - לפני שירותו בצבא; השתייך לסקציה של ‏ כדורסל. היה קרוב למוסיקה, אהב ספרות וחיבב תיאטרון. בין תכונותיו ‏ אפשר למנות את הרגש הפותח שבו לצדק, לאמת עד כדי קיצוניות, ‏ ולצניעות.‏ ביולי 1965 גויס לצה"ל והיה בין הראשונים להתנדב לצניחה והשתייך לסיירת ‏ הצנחנים. צניעותו הייתה מוכרת בכך שבהגיעו לדרגה איזו שהיא לא היה ‏ עונד אותה. גיורא היה אחד מחברי צוות המדריכים "דגן" שפעל בירוחם ‏ בשנה האחרונה. הוא הגיע לירוחם בספטמבר 1967 ונטל על עצמו אירגון ‏ מועדון לנוער בשם "מרכז הנוער". עד מהרה קנה את לב חניכיו ואת לבם של ‏ רבים מתושבי ירוחם שהכירוהו. למן היום שהגיע למקום נעשה לאחד ‏ מהנוער שהדריך. הוא שיתף פעולה עם כולם ומתוך חיוך סלחני התייחס ‏ לחניכים כאב רחמן. הוא עזר להם בשיעוריהם, שיחק עמהם וכן יצא עמם ‏ לפעולת א"ש לילה - ולבסוף אמר שהוא חוזר לצנחנים. הוא השאיר את ‏ המועדון מתוך הבטחה לכתוב לחניכים ואף לבוא לבקר תכופות. הוא אמנם ‏ בא ביום אחד גשום וחרפי במדי צנחנים, ספר על מעשיו בצבא ואחרי שיחה ‏ עם חניכיו שערכה כשעתיים נפרד מהם וכשהגיעה בשורת נפלו לא יכלו ‏ להתאפק ופרצו בבכי. גיורא אהב את פלוגתו והצטרף לפלוגת מוטה גור, הוא ‏ היה בין ראשוני כובשי ירושלים העתיקה והראה את מסירותו ואת רוח ‏ הלחימה שבו בשעת הקרבות לשחרור הר-הבית והכותל המערבי. אבל לא זכה ‏ להשלים את משימתו, כי ביום ד' באדר תשכ"ח (4.3.1968) נפל בשעת מילוי ‏ תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.‏ מפקד-הסיירת כתב במכתב-תנחומיו להוריו כי: "גיורא הגיע לסיירת ‏ בהתנדבות ותוך מאבק עקשני עם מפקדיו על מקומו בחטיבה כמתנדב ‏ וכלוחם. ממאבק זה יצא וידו על העליונה, כי השיג את מטרתו. למרות שראה ‏ וידע את הסכנות הכרוכות בעבודה זו לא נרתע וכך היה ממלא את תפקידו ‏ ללא דופי בהקרבה ובאומץ-לב".‏ פינקס גיורא, יהי זכרו ברוך.‏