עופר פניגר

בן יצחק ושושנה, מוותיקי קיבוץ גבעת-חיים. מצד אמו - דור חמישי בארץ. ‏ נולד ביום כ"ב באלול תש"ב (4.9.1942) בקיבוץ. עופר סיים את לימודיו ‏ בבית-הספר היסודי שבגבעת-חיים ולאחר-מכן במדרשה החקלאית על-שם ‏ רופין. את לימודיו בבית-הספר התיכון סיים בגבעת-חיים-איחוד. היה בעל ‏ כושר גופני מעולה, ספורטאי מצטיין המשתייך ל"הפועל". כאשר סיים את ‏ לימודיו יצא לשנת שירות להדרכה בתנועה. במשך שנה הדריך בסניף "הנוער ‏ העובד והלומד". נוסף לשאר עיסוקיו בעבודה בהדרכת נוער ובפעילות ‏ תרבותית כללית גילה נטייה לפיסול, לציור ולדרמה.‏ באוגוסט 1961 גויס לצה"ל והתנדב לסיירת-הצנחנים ובה שירת ‏ כמפקד-מחלקה; זה היה במסגרת שירות-החובה וגם בשירות- המילואים, ‏ שאליו יצא מפעם לפעם. שוחרר מן הצבא בדרגת סגן. כמדריך וכמחנך היה ‏ בעל יזמה וגילה יכולת רבה. הוא התכונן לצאת ללימודים ולהתמחות ‏ בפסיכולוגיה ובדרמה באוניברסיטה תל-אביב - ואת דרך חייו ראה בכך בתוך ‏ קיבוצו. בצבא היה מוכן לתת עזרתו לחייל המתקשה והזקוק לעזרה והראה ‏ עירנות לבעיותיהם של פקודיו. מעניין הדבר וראוי לציון כי עופר לא השתלם ‏ בציור וגם לא חשב את עצמו לצייר. הציור היה לו רק צורך נפשי, ביטוי עצמי ‏ שלו בלבד - ובמשך שנותיו האחרונות עסק באמנות זו. לרוב היה זה ‏ בשעות-שמירה בצבא ולפעמים מתוך שמיעת-הרצאה; אז היה רושם רישומים ‏ שהיו מעין התפרקות לאחר יום-עבודה מתוח. בשנת 1965 נסע עופר למספר ‏ חדשים לארצות-הברית כי שם שהתה אז משפחתו בשליחות. הוא עבד ‏ במחנה-קיץ של "הבונים" ולמד להכיר את הנוער האמריקאי. תקופה זו ‏ מחוץ-לארץ העשירה את עולמו ופתחה בפניו אפקים חדשים. בימי המתיחות ‏ שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים באה אשתו לבקר אותו ביחידתו ולבה מלא ‏ דאגה; אבל עופר לא האמין כי תפרוץ מלחמה, כי זו הרי תביא לשפיכת-דמים ‏ איומה מכל צד - ואיש אינו מעונין בכך. עופר הוסיף כי אם בכל זאת תהיה ‏ מלחמה לא היה ספק בלבו שצה"ל ינצח - ולדעה זאת נתן ביטוי מתוך בטחון ‏ גמור שהיה בו כדי להרגיע את אשתו. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות ‏ הראשונים לשחרור ירושלים המזרחית, בכיבוש בית-הספר לשוטרים וגבעת ‏ התחמושת, וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל ‏ עופר בקרב פנים אל פנים שנערך בבית-הספר לשוטרים; הוא נפגע ברוצו ‏ בתעלה כשהוא, כתמיד, בראש הכוח - וחייליו ומפקדיו אינם חדלים מלספר ‏ עליו עד היום על היותו גם חייל למופת וגם קצין לדוגמא. הניח אישה. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.‏ לאחר נפלו נערכה תערוכת ציוריו ורישומיו במוסיאון דיזינגוף שבתל-אביב. ‏ אלבום ציוריו ורישומיו יצא לאור בהוצאת לוין-אפשטיין. "בתוכנו", יומן ‏ קיבוץ גבעת-חיים, יצא לזכרו ולזכר יעקב מירון ב"שלושים" לנפלם. בספר ‏ ‏"מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו ‏ האחרון. "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד ‏ שנפלו במערכה, מוקדשים לו כמה עמודים ובהם תולדותיו ומרישומיו. גם ‏ ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא ‏ מעזבונו.‏ פניגר עופר, יהי זכרו ברוך.‏