משה קפלנסקי

בן שלום ולאה. נולד ביום י' באדר א' תש"ו (11.2.1946) בכפר אז"ר. ‏ כשהמשפחה עברה לרמת-גן היה משה בגיל הרך ושם סיים את לימודיו ‏ בבית-הספר "עליות". את לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר על-שם בליך, ‏ אחרי שלמד במגמה הריאלית. בעודנו צעיר לימים הצטרף לתנועת "הנוער ‏ העובד והלומד" והיה פעיל בה. עניו היה וישר והיה תפארת להוריו, וגם ‏ למוריו וחבריו אהדו אותו. בסתר לבם קיוו ההורים כי משה ימשיך בלימודים ‏ אך הוא הצטרף לחבריו שהתגייסו לנח"ל; זה היה ביולי 1964. הוא אמנם ‏ נמצא מתאים לטיס וגם הוצע לו להצטרף לחיל-האוויר אך הוא דחה את ‏ ההצעה כי חיי-קיבוץ ניראו בעיניו יותר. אחרי שקיבל את הכשרתו באפיקים ‏ ועבר אימונים מפרכים באימון המתקדם שוחרר מהצבא ועבר, כאמור, ‏ לנח"ל-עוז - ואז השלים את הגרעין. עדין-נפש היה וכל מעשה-עוול היה לו ‏ לזרא. היה מוכן לוותר על רבות לכן יכול היה לחיות בשלווה. היה עקבי בכל ‏ מעשיו; בעל הכרה מלאה בדרך שבה הלך. היה ישר-לב וטוב לב. היה חבר ‏ הקיבוץ נחל-עוז ומאד קשור לביתו, להוריו ולאחותו וביקר אצלם בכל זמן ‏ שאפשר היה. את הארץ אהב בכל לבו והירבה במסעות ובמחנות-עבודה. ‏ בקיבוץ התמסר בכל להט-נעוריו למטע ותוך זמן קצר היה לאחד העובדים ‏ האחראיים בענף. במשק רמזו למשה כי הוא לא ייתקל בהתנגדות אם ירצה ‏ לצאת להמשכת לימודיו, ואכן כדי ל"חדש" את זכרונו הוא הביא לקיבוץ את ‏ ספרי הכימיה והמתימטיקה למען היות מוכן ליום ההוא. ‏ בתקופת-המתח-והכוננות של מלחמת ששת הימים נקרא לדגל. אז נתן ביטוי ‏ לכשרון-הכתיבה שלו - בתשובה על מכתבי אותם ילדים אשר שלחו ‏ חבילות-שי לחיילים וכן במכתביו להוריו ולחבריו מתוך תקווה לחזור הביתה ‏ ולהמשיך בעבודתו החקלאית בתוך חיי-שלום. אולם ביום השני לקרבות, הוא ‏ כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), שימש כרובאי בפלוגה שעלתה על גבעת ‏ התחמושת, ואז, בשעת לחימה בתעלותיה, נפגע ונפל בקרב. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.‏ הוריו הוציאו חוברת לזכרו הנקראת "מוישיק". בעלון בית-הספר התיכון ‏ על-שם בליך הועלה זכרו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש ‏ עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. בספר "בדרכם", שבהוצאת איחוד ‏ הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, פורסמו עליו ‏ ולזכרו. ‏ קפלנסקי משה ("מוישיק"), יהי זכרו ברוך.‏