ז'אן קרמר

בן אברהם ופרימה. נולד ביום ח' בשבט תרפ"ב (6.2.1922) בבוקרשט, ‏ בירת-רומניה. צעיר לימים היה כאשר הובל יחד עם הוריו למחנות-ריכוז בשעת ‏ מלחמת-העולם השנייה. את לימודיו היסודיים והתיכוניים סיים בבית-ספר של ‏ הקהילה היהודית בבוקרשט. בשנת 1946 שב מהמחנות ובשנת 1947 עלה ‏ לארץ ומיד סופח אל שורות צה"ל. כאשר שוחרר מן הצבא התחיל לשקם את ‏ חייו ואת חיי-אמו מתוך עבודה קשה כמכונאי ותלונה לא נשמעה מפיו. לאחר ‏ נישואיו החל להקים את ביתו וזמן מועט לפני הולדת בנו נקרא שוב אל ‏ שדה-הקרב ושירת עם התותחנים במערכת-סיני. בריאותו, כתוצאה משהייתו ‏ במחנות-הריכוז, הייתה רופפת אולם הוא הבליג על כאבי הגוף. כאשר חזר ‏ מעבודתו נתן כל לבו לאשתו ולבנו ובשעה שיכול היה להתפנות מעבודתו לקח ‏ את משפחתו לטיולים ברחבי-הארץ. מזן לזמן היה יוצא למילואים, ואחרי ‏ שעבר קורס-חובשים הוצב ליחידת חר"פ של החטיבה. עם התקרב תקופת ‏ הכוננות לפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל אבל אז שכב על ערש-דווי ‏ כשהוא מתפתל בכאבים. אך ז'אן לא נעתר לדברי אשתו, שטענה שאנשים ‏ בגילו יצאו להג"א, וארז את תרמילו - ויצא בטענו לעומתה כי צורך-השעה ‏ הוא וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך ‏ בירושלים הבירה. הוא מטבעו קיבל כל תפקיד ומילא ברצון כל הוראה וכל ‏ משימה בדייקנות. בקרבו האחרון לא נמנע מהעברת נפגעים ובחזרו בתוך ‏ הפגזות קשות המשיך בכך כדי להעביר אותם אל בית-החולים אך בדרך ‏ ל"הדסה" נפגע מרסיס-פגז ונפל. הניח אישה ובן. הובא לקבורה בבית-הקברות ‏ הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול.‏ שירותו הומלץ לציון-לשבח. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים ‏ הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.‏ קרמר ז'אן, יהי זכרו ברוך.‏