אריה רגב (זיידמן)

בן אברהם-יהושע וחיה-שרה. נולד ביום כ' בשבט תרצ"ג (16.2.1933) באמשנוב ‏ אשר בפולין. בשנת 1934, בהיותו בן שנה בערך, עלתה המשפחה לארץ. היה ‏ בן למשפחת פועלים, וכאביו, חבר איילת-השחר, היה בנו לאיש-המעשה, כי ‏ עובד חרוץ היה ומסור לתנועה. אמו, שהייתה גם היא חברה מסורה בלב ‏ ונפש לתנועה, הורישה לילדיה, במותה בעודנה צעירה, את הענווה ואת ‏ צניעות הליכותיה. כאשר הגיע לגיל-הלימודים למד בבית-הספר היסודי ‏ באיילת-השחר וכשסיים את לימודיו שם עבר ללמוד בבית-הספר המקצועי ‏ ‏"עמל" בחדרה. לאחר-מכן למד שנה אחת בסמינר הקיבוצים. היה נאמן ומסור ‏ להוריו ולמשפחתו ואהב לבלות אתם ולהקדיש זמן רב כדי לשהות עימהם. ‏ לצה"ל גויס באוקטובר 1950 והתחיל לעלות בסולם הדרגות אך מצא זמן ‏ להיות עם אשתו וילדיו. מפאת גילו הצעיר בימי מלחמת-הקוממיות לא יכול ‏ להשתתף במלחמה, אבל במערכת-סיני ובמלחמת ששת הימים היה רכון על ‏ המפות ועסק בתיכנון קרבות ובהעברת פקודות, כפי שהרמטכ"ל רב-אלוף ‏ חיים בר-לב סיפר עליו כאשר הובא למנוחת-עולמים; הוא סיפר באותו מעמד ‏ כי היה עוקב "אחרי עבודתו בהערצה וידע כי קם לנו דור שהוא היה נציגו ‏ הראשון - נציגו המובחר". בחייו הצבאיים הגיע לדרגת אלוף-משנה ובפיקוד ‏ המרכז עמד בראש אגף-המבצעים. הוא היה קצין מעולה וגילה כושר שליטה ‏ ואירגון עילאיים. כל מי שהכירו ראה בו את אחד הנבחרים שבמפקדי-הצבא - ‏ אמיץ, פעיל ויעיל. על פניו היה נסוך תמיד החיוך הרחב והמלבב אשר בו ‏ קידם את פני כל הבא אליו. בכל מי שבא אתו במגע היה נוהג כבוד והשכיל ‏ לאחד את פקודיו לביצוען של המשימות הקשות ביותר. הוא ידע להפיץ על ‏ סביבו ריעות כלפי כל חבריו ללא הבדלי דרגה ותפקיד - ועל כך העריצו אותו ‏ חבריו וקציניו. כל פקודיו הרגישו כי בצלו הם יודעים בטחון. הוא היה מדכא ‏ כל נסיון לחדור אל הבקעה. במשך כל ימי הכוננות לקרבות היה מתכנן והגה ‏ במעשים ובפעולות מתוך עירנות, סבלנות, חכמת-חיים ותושיית-מלחמה. אך ‏ לבסוף במירדף אחרי חבלנים בבקעת-הירדן נפל; זה היה ביום א' באב תשכ"ח ‏ ‏(26.7.1968). הניח אישה ושלושה ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ‏ הצבאי בקרית שאול. להלוויתו באו שר הבטחון משה דיין, הרמטכ"ל רב-אלוף ‏ חיים בר-לב, מפקדים בכירים ומאות ידידים ופקודים. הרמטכ"ל ספד למנוח ‏ ‏(ר' לעיל); גם שר-הבטחון דיבר על אריה ואמר בין השאר: "דור זה ניחן ‏ בהעזה ובתבונת-קרב מופלאות - ומתוכו נישא אריה משכמו ומעלה. העז בין ‏ האמיצים, הראשון בין הפורצים. המנהיג ומתווה-הדרך בעת מצוקה, חייל ‏ גדול ולוחם דגול לעם היהודי".‏ הוועדה המרכזת של ההסתדרות התייחדה בראשית ישיבתה השבועית אז עם ‏ זכרם של קציני צה"ל, אלוף-משנה רגב וסרן גד מנלה שנפלו באותו קרב והיא ‏ שיגרה תנחומים למשפחות ולצה"ל. לאחר שני טכסי האזכרה ליד קבריהם ‏ של גד ואריק ביום ה"שלושים" לנפלם נתכנסו מפקדי צנחנים, קצינים, ‏ חיילים וידידים והתייחדו עם זכרם והעלו זכרונות עליהם.‏ רגב (זיידמן) אריק (אריה), יהי זכרו ברוך.‏